תנ"ך מנוקד

תנ"ך - דברי הימים - הכול
דברי הימים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט - דברי הימים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

דברי הימים א פרק יז

א ויהי, כאשר ישב דויד בביתו; ויאמר דויד אל-נתן הנביא, הנה אנכי יושב בבית הארזים, וארון ברית-יהוה, תחת יריעות. ב ויאמר נתן אל-דויד, כל אשר בלבבך עשה: כי האלהים, עמך. {ס} ג ויהי, בלילה ההוא; ויהי, דבר-אלהים, אל-נתן, לאמר. ד לך ואמרת אל-דויד עבדי, כה אמר יהוה: לא אתה תבנה-לי הבית, לשבת. ה כי לא ישבתי, בבית, מן-היום אשר העליתי את-ישראל, עד היום הזה; ואהיה מאהל אל-אהל, וממשכן. ו בכל אשר-התהלכתי, בכל-ישראל, הדבר דברתי את-אחד שפטי ישראל, אשר צויתי לרעות את-עמי לאמר: למה לא-בניתם לי, בית ארזים. ז ועתה כה-תאמר לעבדי לדויד, {ס} כה אמר יהוה צבאות, אני לקחתיך מן-הנוה, מן-אחרי הצאן--להיות נגיד, על עמי ישראל. ח ואהיה עמך, בכל אשר הלכת, ואכרית את-כל-אויביך, מפניך; ועשיתי לך שם, כשם הגדולים אשר בארץ. ט ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיהו, ושכן תחתיו, ולא ירגז, עוד; ולא-יוסיפו בני-עולה לבלתו, כאשר בראשונה. י ולמימים, אשר צויתי שפטים על-עמי ישראל, והכנעתי, את-כל-אויביך; ואגד לך, ובית יבנה-לך יהוה. יא והיה, כי-מלאו ימיך ללכת עם-אבתיך, והקימותי את-זרעך אחריך, אשר יהיה מבניך; והכינותי, את-מלכותו. יב הוא יבנה-לי, בית; וכננתי את-כסאו, עד-עולם. יג אני אהיה-לו לאב, והוא יהיה-לי לבן; וחסדי, לא-אסיר מעמו, כאשר הסירותי, מאשר היה לפניך. יד והעמדתיהו בביתי ובמלכותי, עד-העולם; וכסאו, יהיה נכון עד-עולם. טו ככל הדברים האלה, וככל החזון הזה--כן דבר נתן, אל-דויד. {פ}

טז ויבא המלך דויד, וישב לפני יהוה; ויאמר, מי-אני יהוה אלהים ומי ביתי, כי הביאתני, עד-הלם. יז ותקטן זאת בעיניך אלהים, ותדבר על-בית-עבדך למרחוק; וראיתני, כתור האדם המעלה--יהוה אלהים. יח מה-יוסיף עוד דויד אליך, לכבוד את-עבדך; ואתה, את-עבדך ידעת. יט יהוה--בעבור עבדך וכלבך, עשית את כל-הגדולה הזאת: להדיע, את-כל-הגדלות. כ יהוה אין כמוך, ואין אלהים זולתך, בכל אשר-שמענו, באזנינו. כא ומי כעמך ישראל, גוי אחד בארץ: אשר הלך האלהים לפדות לו עם, לשום לך שם גדלות ונראות--לגרש מפני עמך אשר-פדית ממצרים, גוים. כב ותתן את-עמך ישראל לך, לעם--עד-עולם; ואתה יהוה, היית להם לאלהים. כג ועתה יהוה--הדבר אשר דברת על-עבדך ועל-ביתו, יאמן עד-עולם; ועשה, כאשר דברת. כד ויאמן ויגדל שמך עד-עולם, לאמר--יהוה צבאות אלהי ישראל, אלהים לישראל; ובית-דויד עבדך, נכון לפניך. כה כי אתה אלהי, גלית את-אזן עבדך, לבנות לו, בית; על-כן מצא עבדך, להתפלל לפניך. כו ועתה יהוה, אתה-הוא האלהים; ותדבר, על-עבדך, הטובה, הזאת. כז ועתה, הואלת לברך את-בית עבדך, להיות לעולם, לפניך: כי-אתה יהוה ברכת, ומברך לעולם. {פ}