תנ"ך מנוקד

תנ"ך - דברי הימים - הכול
דברי הימים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט - דברי הימים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

דברי הימים ב פרק יח

א ויהי ליהושפט עשר וכבוד, לרב; ויתחתן, לאחאב. ב וירד לקץ שנים אל-אחאב, לשמרון, ויזבח-לו אחאב צאן ובקר לרב, ולעם אשר עמו; ויסיתהו, לעלות אל-רמת גלעד. ג ויאמר אחאב מלך-ישראל, אל-יהושפט מלך יהודה, התלך עמי, רמת גלעד; ויאמר לו, כמוני כמוך וכעמך עמי--ועמך, במלחמה. ד ויאמר יהושפט, אל-מלך ישראל: דרש-נא כיום, את-דבר יהוה. ה ויקבץ מלך-ישראל את-הנבאים, ארבע מאות איש, ויאמר אלהם הנלך אל-רמת גלעד למלחמה, אם-אחדל; ויאמרו עלה, ויתן האלהים ביד המלך. ו ויאמר, יהושפט, האין פה נביא ליהוה, עוד; ונדרשה, מאתו. ז ויאמר מלך-ישראל אל-יהושפט עוד איש-אחד לדרוש את-יהוה מאתו ואני שנאתיהו, כי-איננו מתנבא עלי לטובה כי כל-ימיו לרעה--הוא, מיכיהו בן-ימלא; ויאמר, יהושפט, אל-יאמר המלך, כן. ח ויקרא מלך ישראל, אל-סריס אחד; ויאמר, מהר מיכהו מיכיהו בן-ימלא. ט ומלך ישראל ויהושפט מלך-יהודה יושבים איש על-כסאו מלבשים בגדים, וישבים בגרן--פתח, שער שמרון; וכל-הנביאים--מתנבאים, לפניהם. י ויעש לו צדקיהו בן-כנענה, קרני ברזל; ויאמר כה-אמר יהוה, באלה תנגח את-ארם עד-כלותם. יא וכל-הנבאים--נבאים כן, לאמר: עלה רמת גלעד, והצלח, ונתן יהוה, ביד המלך. יב והמלאך אשר-הלך לקרא למיכיהו, דבר אליו לאמר, הנה דברי הנבאים פה-אחד טוב, אל-המלך; ויהי-נא דברך כאחד מהם, ודברת טוב. יג ויאמר, מיכיהו: חי-יהוה--כי את-אשר-יאמר אלהי, אתו אדבר. יד ויבא, אל-המלך, ויאמר המלך אליו מיכה הנלך אל-רמת גלעד למלחמה, אם-אחדל; ויאמר עלו והצליחו, וינתנו בידכם. טו ויאמר אליו המלך, עד-כמה פעמים אני משביעך: אשר לא-תדבר אלי, רק-אמת--בשם יהוה. טז ויאמר, ראיתי את-כל-ישראל נפוצים על-ההרים--כצאן, אשר אין-להן רעה; ויאמר יהוה לא-אדנים לאלה, ישובו איש-לביתו בשלום. יז ויאמר מלך-ישראל, אל-יהושפט: הלא אמרתי אליך, לא-יתנבא עלי טוב כי אם-לרע. {ס} יח ויאמר, לכן שמעו דבר-יהוה: ראיתי את-יהוה, יושב על-כסאו, וכל-צבא השמים עמדים, על-ימינו ושמאלו. יט ויאמר יהוה, מי יפתה את-אחאב מלך-ישראל, ויעל, ויפל ברמות גלעד; ויאמר--זה אמר ככה, וזה אמר ככה. כ ויצא הרוח, ויעמד לפני יהוה, ויאמר, אני אפתנו: ויאמר יהוה אליו, במה. כא ויאמר, אצא והייתי לרוח שקר, בפי, כל-נביאיו; ויאמר, תפתה וגם-תוכל--צא, ועשה-כן. כב ועתה, הנה נתן יהוה רוח שקר, בפי, נביאיך אלה; ויהוה, דבר עליך רעה. {ס} כג ויגש צדקיהו בן-כנענה, ויך את-מיכיהו על-הלחי; ויאמר, אי זה הדרך עבר רוח-יהוה מאתי--לדבר אתך. כד ויאמר מיכיהו, הנך ראה ביום ההוא, אשר תבוא חדר בחדר, להחבא. כה ויאמר, מלך ישראל, קחו את-מיכיהו, והשיבהו אל-אמון שר-העיר--ואל-יואש, בן-המלך. כו ואמרתם, כה אמר המלך, שימו זה, בית הכלא; והאכלהו לחם לחץ, ומים לחץ, עד, שובי בשלום. כז ויאמר מיכיהו--אם-שוב תשוב בשלום, לא-דבר יהוה בי; ויאמר, שמעו עמים כלם. כח ויעל מלך-ישראל ויהושפט מלך-יהודה, אל-רמת גלעד. כט ויאמר מלך ישראל אל-יהושפט, התחפש ובוא במלחמה, ואתה, לבש בגדיך; ויתחפש מלך ישראל, ויבאו במלחמה. ל ומלך ארם צוה את-שרי הרכב אשר-לו, לאמר, לא תלחמו, את-הקטן את-הגדול: כי אם-את-מלך ישראל, לבדו. לא ויהי כראות שרי הרכב את-יהושפט, והמה אמרו מלך ישראל הוא, ויסבו עליו, להלחם; ויזעק יהושפט ויהוה עזרו, ויסיתם אלהים ממנו. לב ויהי, כראות שרי הרכב, כי לא-היה, מלך ישראל--וישובו, מאחריו. לג ואיש, משך בקשת לתמו, ויך את-מלך ישראל, בין הדבקים ובין השרין; ויאמר לרכב, הפך ידיך ידך והוצאתני מן-המחנה--כי החליתי. לד ותעל המלחמה, ביום ההוא, ומלך ישראל היה מעמיד במרכבה נכח ארם, עד-הערב; וימת, לעת בוא השמש.