תנ"ך מנוקד

תנ"ך - דברי הימים - הכול
דברי הימים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט - דברי הימים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

דברי הימים ב פרק כ

א ויהי אחרי-כן באו בני-מואב ובני עמון ועמהם מהעמונים, על-יהושפט--למלחמה. ב ויבאו, ויגידו ליהושפט לאמר, בא עליך המון רב מעבר לים, מארם; והנם בחצצון תמר, היא עין גדי. ג וירא, ויתן יהושפט את-פניו לדרוש ליהוה; ויקרא-צום, על-כל-יהודה. ד ויקבצו יהודה, לבקש מיהוה; גם מכל-ערי יהודה, באו לבקש את-יהוה. ה ויעמד יהושפט, בקהל יהודה וירושלם--בבית יהוה: לפני, החצר החדשה. ו ויאמר, יהוה אלהי אבתינו הלא אתה-הוא אלהים בשמים, ואתה מושל, בכל ממלכות הגוים; ובידך כח וגבורה, ואין עמך להתיצב. ז הלא אתה אלהינו, הורשת את-ישבי הארץ הזאת, מלפני, עמך ישראל; ותתנה, לזרע אברהם אהבך--לעולם. ח וישבו-בה; ויבנו לך בה מקדש, לשמך לאמר. ט אם-תבוא עלינו רעה, חרב שפוט ודבר ורעב, נעמדה לפני הבית הזה ולפניך, כי שמך בבית הזה; ונזעק אליך מצרתנו, ותשמע ותושיע. י ועתה הנה בני-עמון ומואב והר-שעיר, אשר לא-נתתה לישראל לבוא בהם, בבאם, מארץ מצרים: כי סרו מעליהם, ולא השמידום. יא והנה-הם--גמלים, עלינו: לבוא, לגרשנו, מירשתך, אשר הורשתנו. יב אלהינו, הלא תשפט-בם, כי אין בנו כח, לפני ההמון הרב הזה הבא עלינו; ואנחנו, לא נדע מה-נעשה--כי עליך, עינינו. יג וכל-יהודה--עמדים, לפני יהוה; גם-טפם, נשיהם ובניהם. {ס} יד ויחזיאל בן-זכריהו בן-בניה בן-יעיאל בן-מתניה, הלוי--מן-בני אסף: היתה עליו רוח יהוה, בתוך הקהל. טו ויאמר, הקשיבו כל-יהודה וישבי ירושלם, והמלך, יהושפט: כה-אמר יהוה לכם, אתם אל-תיראו ואל-תחתו מפני ההמון הרב הזה--כי לא לכם המלחמה, כי לאלהים. טז מחר רדו עליהם, הנם עלים במעלה הציץ; ומצאתם אתם בסוף הנחל, פני מדבר ירואל. יז לא לכם, להלחם בזאת: התיצבו עמדו וראו את-ישועת יהוה עמכם יהודה וירושלם, אל-תיראו ואל-תחתו--מחר צאו לפניהם, ויהוה עמכם. יח ויקד יהושפט אפים, ארצה; וכל-יהודה וישבי ירושלם, נפלו לפני יהוה, להשתחות, ליהוה. יט ויקמו הלוים מן-בני הקהתים, ומן-בני הקרחים--להלל, ליהוה אלהי ישראל, בקול גדול, למעלה. כ וישכימו בבקר, ויצאו למדבר תקוע; ובצאתם עמד יהושפט, ויאמר שמעוני יהודה וישבי ירושלם--האמינו ביהוה אלהיכם ותאמנו, האמינו בנביאיו והצליחו. כא ויועץ, אל-העם, ויעמד משררים ליהוה, ומהללים להדרת-קדש--בצאת, לפני החלוץ, ואמרים הודו ליהוה, כי לעולם חסדו. כב ובעת החלו ברנה ותהלה, נתן יהוה מארבים על-בני עמון מואב והר-שעיר הבאים ליהודה--וינגפו. כג ויעמדו בני עמון ומואב, על-ישבי הר-שעיר--להחרים ולהשמיד; וככלותם ביושבי שעיר, עזרו איש-ברעהו למשחית. כד ויהודה בא על-המצפה, למדבר; ויפנו, אל-ההמון, והנם פגרים נפלים ארצה, ואין פליטה. כה ויבא יהושפט ועמו, לבז את-שללם, וימצאו בהם לרב ורכוש ופגרים וכלי חמדות, וינצלו להם לאין משא; ויהיו ימים שלושה, בזזים את-השלל--כי רב-הוא. כו וביום הרבעי, נקהלו לעמק ברכה--כי-שם, ברכו את-יהוה; על-כן קראו את-שם המקום ההוא, עמק ברכה--עד-היום. כז וישבו כל-איש יהודה וירושלם, ויהושפט בראשם, לשוב אל-ירושלם, בשמחה: כי-שמחם יהוה, מאויביהם. כח ויבאו, ירושלם, בנבלים ובכנרות, ובחצצרות--אל-בית, יהוה. כט ויהי פחד אלהים, על כל-ממלכות הארצות: בשמעם--כי נלחם יהוה, עם אויבי ישראל. ל ותשקט, מלכות יהושפט; וינח לו אלהיו, מסביב. {פ}

לא וימלך יהושפט, על-יהודה--בן-שלשים וחמש שנה במלכו, ועשרים וחמש שנה מלך בירושלם, ושם אמו, עזובה בת-שלחי. לב וילך, בדרך אביו אסא--ולא-סר ממנה: לעשות הישר, בעיני יהוה. לג אך הבמות, לא-סרו; ועוד העם לא-הכינו לבבם, לאלהי אבתיהם. לד ויתר דברי יהושפט, הראשנים והאחרנים--הנם כתובים, בדברי יהוא בן-חנני, אשר העלה, על-ספר מלכי ישראל. לה ואחרי-כן, אתחבר יהושפט מלך-יהודה, עם, אחזיה מלך-ישראל; הוא, הרשיע לעשות. לו ויחברהו עמו, לעשות אניות ללכת תרשיש; ויעשו אניות, בעציון גבר. לז ויתנבא אליעזר בן-דדוהו, ממרשה, על-יהושפט, לאמר: כהתחברך עם-אחזיהו, פרץ יהוה את-מעשיך, וישברו אניות, ולא עצרו ללכת אל-תרשיש.