תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק א

א חזון, ישעיהו בן־אמוץ, אשר חזה, על־יהודה וירושלים--בימי עוזייהו יותם אחז יחזקייהו, מלכי יהודה. ב שמעו שמיים והאזיני ארץ, כי יהוה דיבר: בנים גידלתי ורוממתי, והם פשעו בי. ג ידע שור קונהו, וחמור איבוס בעליו; ישראל לא ידע, עמי לא התבונן. ד הוי גוי חוטא, עם כבד עוון--זרע מרעים, בנים משחיתים; עזבו את־יהוה, ניאצו את־קדוש ישראל--נזורו אחור. ה על מה תוכו עוד, תוסיפו סרה; כל־ראש לחולי, וכל־לבב דווי. ו מכף־רגל ועד־ראש אין־בו מתום, פצע וחבורה ומכה טרייה; לא־זורו ולא חובשו, ולא רוככה בשמן. ז ארצכם שממה, עריכם שרופות אש; אדמתכם, לנגדכם זרים אוכלים אותה, ושממה, כמהפכת זרים. ח ונותרה בת־ציון, כסוכה בכרם; כמלונה במקשה, כעיר נצורה. ט לולי יהוה צבאות, הותיר לנו שריד כמעט--כסדום היינו, לעמורה דמינו. {פ}

י שמעו דבר־יהוה, קציני סדום; האזינו תורת אלוהינו, עם עמורה. יא למה־לי רוב־זבחיכם יאמר יהוה, שבעתי עולות אילים וחלב מריאים; ודם פרים וכבשים ועתודים, לא חפצתי. יב כי תבואו, ליראות פניי--מי־ביקש זאת מידכם, רמוס חצריי. יג לא תוסיפו, הביא מנחת־שוא--קטורת תועבה היא, לי; חודש ושבת קרוא מקרא, לא־אוכל אוון ועצרה. יד חודשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, היו עליי לטורח; נלאיתי, נשוא. טו ובפרישכם כפיכם, אעלים עיניי מכם--גם כי־תרבו תפילה, אינני שומע: ידיכם, דמים מלאו. טז רחצו, היזכו--הסירו רוע מעלליכם, מנגד עיניי: חדלו, הרע. יז למדו היטב דרשו משפט, אשרו חמוץ; שפטו יתום, ריבו אלמנה. {ס}

יח לכו־נא וניווכחה, יאמר יהוה; אם־יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, אם־יאדימו כתולע כצמר יהיו. יט אם־תאבו, ושמעתם--טוב הארץ, תאכלו. כ ואם־תמאנו, ומריתם--חרב תאוכלו, כי פי יהוה דיבר. {פ}

כא איכה הייתה לזונה, קריה נאמנה; מלאתי משפט, צדק ילין בה--ועתה מרצחים. כב כספך, היה לסיגים; סובאך, מהול במים. כג שרייך סוררים, וחברי גנבים--כולו אוהב שוחד, ורודף שלמונים; יתום לא ישפוטו, וריב אלמנה לא־יבוא אליהם. {ס}

כד לכן, נאום האדון יהוה צבאות--אביר, ישראל: הוי אינחם מצריי, ואינקמה מאויביי. כה ואשיבה ידי עלייך, ואצרוף כבור סיגייך; ואסירה, כל־בדילייך. כו ואשיבה שופטייך כבראשונה, ויועצייך כבתחילה; אחרי־כן, ייקרא לך עיר הצדק--קריה, נאמנה. כז ציון, במשפט תיפדה; ושביה, בצדקה. כח ושבר פושעים וחטאים, יחדיו; ועוזבי יהוה, יכלו. כט כי יבושו, מאילים אשר חמדתם; ותחפרו--מהגנות, אשר בחרתם. ל כי תהיו, כאלה נובלת עליה; וכגנה, אשר־מים אין לה. לא והיה החסון לנעורת, ופועלו לניצוץ; ובערו שניהם יחדיו, ואין מכבה. {פ}