תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק ז

א ויהי בימי אחז בן־יותם בן־עוזייהו מלך יהודה, עלה רצין מלך־ארם ופקח בן־רמליהו מלך־ישראל ירושלים, למלחמה, עליה; ולא יכול, להילחם עליה. ב ויוגד, לבית דויד לאמור, נחה ארם, על־אפריים; וינע לבבו ולבב עמו, כנוע עצי־יער מפני־רוח. {ס}

ג ויאמר יהוה, אל־ישעיהו, צא־נא לקראת אחז, אתה ושאר ישוב בנך: אל־קצה, תעלת הבריכה העליונה--אל־מסילת, שדה כובס. ד ואמרת אליו הישמר והשקט אל־תירא, ולבבך אל־יירך, משני זנבות האודים העשנים, האלה--בחורי־אף רצין וארם, ובן־רמליהו. ה יען, כי־יעץ עליך ארם--רעה: אפריים ובן־רמליהו, לאמור. ו נעלה ביהודה ונקיצנה, ונבקיענה אלינו; ונמליך מלך בתוכה, את בן־טבאל. {פ}

ז כה אמר, אדוניי יהוה: לא תקום, ולא תהיה. ח כי ראש ארם דמשק, וראש דמשק רצין; ובעוד, שישים וחמש שנה, ייחת אפריים, מעם. ט וראש אפריים שומרון, וראש שומרון בן־רמליהו; אם לא תאמינו, כי לא תיאמנו. {פ}

י ויוסף יהוה, דבר אל־אחז לאמור. יא שאל־לך אות, מעם יהוה אלוהיך; העמק שאלה, או הגבה למעלה. יב ויאמר, אחז: לא־אשאל ולא־אנסה, את־יהוה. יג ויאמר, שמעו־נא בית דויד: המעט מכם הלאות אנשים, כי תלאו גם את־אלוהיי. יד לכן ייתן אדוניי הוא, לכם--אות: הנה העלמה, הרה וילדת בן, וקראת שמו, עימנו אל. טו חמאה ודבש, יאכל--לדעתו מאוס ברע, ובחור בטוב. טז כי בטרם יידע הנער, מאוס ברע--ובחור בטוב: תיעזב האדמה אשר אתה קץ, מפני שני מלכיה. יז יביא יהוה עליך, ועל־עמך ועל־בית אביך, ימים אשר לא־באו, למיום סור־אפריים מעל יהודה: את, מלך אשור. {פ}

יח והיה ביום ההוא, ישרוק יהוה לזבוב, אשר בקצה, יאורי מצריים; ולדבורה--אשר, בארץ אשור. יט ובאו ונחו כולם בנחלי הבתות, ובנקיקי הסלעים; ובכול, הנעצוצים, ובכול, הנהלולים. כ ביום ההוא יגלח אדוניי בתער השכירה בעברי נהר, במלך אשור, את־הראש, ושער הרגליים; וגם את־הזקן, תספה. {פ}

כא והיה, ביום ההוא; יחייה־איש עגלת בקר, ושתי־צאן. כב והיה, מרוב עשות חלב--יאכל חמאה: כי־חמאה ודבש יאכל, כל־הנותר בקרב הארץ. {ס}

כג והיה, ביום ההוא--יהיה כל־מקום אשר יהיה־שם אלף גפן, באלף כסף: לשמיר ולשית, יהיה. כד בחיצים ובקשת, יבוא שמה: כי־שמיר ושית, תהיה כל־הארץ. כה וכול ההרים, אשר במעדר ייעדרון--לא־תבוא שמה, יראת שמיר ושית; והיה למשלח שור, ולמרמס שה. {פ}