תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק ז

א ויהי בימי אחז בן-יותם בן-עוזייהו מלך יהודה, עלה רצין מלך-ארם ופקח בן-רמליהו מלך-ישראל ירושלים, למלחמה, עליה; ולא יכול, להילחם עליה. ב ויוגד, לבית דויד לאמור, נחה ארם, על-אפריים; וינע לבבו ולבב עמו, כנוע עצי-יער מפני-רוח. {ס}

ג ויאמר יהוה, אל-ישעיהו, צא-נא לקראת אחז, אתה ושאר ישוב בנך: אל-קצה, תעלת הבריכה העליונה--אל-מסילת, שדה כובס. ד ואמרת אליו הישמר והשקט אל-תירא, ולבבך אל-יירך, משני זנבות האודים העשנים, האלה--בחורי-אף רצין וארם, ובן-רמליהו. ה יען, כי-יעץ עליך ארם--רעה: אפריים ובן-רמליהו, לאמור. ו נעלה ביהודה ונקיצנה, ונבקיענה אלינו; ונמליך מלך בתוכה, את בן-טבאל. {פ}

ז כה אמר, אדוניי יהוה: לא תקום, ולא תהיה. ח כי ראש ארם דמשק, וראש דמשק רצין; ובעוד, שישים וחמש שנה, ייחת אפריים, מעם. ט וראש אפריים שומרון, וראש שומרון בן-רמליהו; אם לא תאמינו, כי לא תיאמנו. {פ}

י ויוסף יהוה, דבר אל-אחז לאמור. יא שאל-לך אות, מעם יהוה אלוהיך; העמק שאלה, או הגבה למעלה. יב ויאמר, אחז: לא-אשאל ולא-אנסה, את-יהוה. יג ויאמר, שמעו-נא בית דויד: המעט מכם הלאות אנשים, כי תלאו גם את-אלוהיי. יד לכן ייתן אדוניי הוא, לכם--אות: הנה העלמה, הרה וילדת בן, וקראת שמו, עימנו אל. טו חמאה ודבש, יאכל--לדעתו מאוס ברע, ובחור בטוב. טז כי בטרם יידע הנער, מאוס ברע--ובחור בטוב: תיעזב האדמה אשר אתה קץ, מפני שני מלכיה. יז יביא יהוה עליך, ועל-עמך ועל-בית אביך, ימים אשר לא-באו, למיום סור-אפריים מעל יהודה: את, מלך אשור. {פ}

יח והיה ביום ההוא, ישרוק יהוה לזבוב, אשר בקצה, יאורי מצריים; ולדבורה--אשר, בארץ אשור. יט ובאו ונחו כולם בנחלי הבתות, ובנקיקי הסלעים; ובכול, הנעצוצים, ובכול, הנהלולים. כ ביום ההוא יגלח אדוניי בתער השכירה בעברי נהר, במלך אשור, את-הראש, ושער הרגליים; וגם את-הזקן, תספה. {פ}

כא והיה, ביום ההוא; יחייה-איש עגלת בקר, ושתי-צאן. כב והיה, מרוב עשות חלב--יאכל חמאה: כי-חמאה ודבש יאכל, כל-הנותר בקרב הארץ. {ס}

כג והיה, ביום ההוא--יהיה כל-מקום אשר יהיה-שם אלף גפן, באלף כסף: לשמיר ולשית, יהיה. כד בחיצים ובקשת, יבוא שמה: כי-שמיר ושית, תהיה כל-הארץ. כה וכול ההרים, אשר במעדר ייעדרון--לא-תבוא שמה, יראת שמיר ושית; והיה למשלח שור, ולמרמס שה. {פ}