תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק כד

א הנה יהוה בוקק הארץ, ובולקה; ועיווה פניה, והפיץ יושביה. ב והיה כעם, ככוהן, כעבד כאדוניו, כשפחה כגברתה; כקונה, כמוכר, כמלווה כלווה, כנושה כאשר נושה בו. ג היבוק תיבוק הארץ, והיבוז תיבוז: כי יהוה, דיבר את־הדבר הזה. ד אבלה נבלה הארץ, אומללה נבלה תבל; אומללו, מרום עם־הארץ. ה והארץ חנפה, תחת יושביה: כי־עברו תורות חלפו חוק, הפרו ברית עולם. ו על־כן, אלה אכלה ארץ, ויאשמו, יושבי בה; על־כן, חרו יושבי ארץ, ונשאר אנוש, מזער. ז אבל תירוש, אומללה־גפן; נאנחו, כל־שמחי־לב. ח שבת משוש תופים, חדל שאון עליזים; שבת, משוש כינור. ט בשיר, לא ישתו־יין; יימר שיכר, לשותיו. י נשברה, קרית־תוהו; סוגר כל־בית, מבוא. יא צווחה על־היין, בחוצות; ערבה, כל־שמחה, גלה, משוש הארץ. יב נשאר בעיר, שמה; ושאייה, יוכת־שער. יג כי כה יהיה בקרב הארץ, בתוך העמים, כנוקף זית, כעוללות אם־כלה בציר. יד המה ישאו קולם, ירונו; בגאון יהוה, צהלו מים. טו על־כן באורים, כבדו יהוה; באיי הים, שם יהוה אלוהי ישראל. {ס}

טז מכנף הארץ זמירות שמענו, צבי לצדיק, ואומר רזי־לי רזי־לי, אוי לי; בוגדים בגדו, ובגד בוגדים בגדו. יז פחד ופחת, ופח; עליך, יושב הארץ. יח והיה הנס מקול הפחד, ייפול אל־הפחת, והעולה מתוך הפחת, יילכד בפח: כי־ארובות ממרום נפתחו, וירעשו מוסדי ארץ. יט רועה התרועעה, הארץ; פור התפוררה ארץ, מוט התמוטטה ארץ. כ נוע תנוע ארץ כשיכור, והתנודדה כמלונה; וכבד עליה פשעה, ונפלה ולא־תוסיף קום. {ס}

כא והיה ביום ההוא, יפקוד יהוה על־צבא המרום במרום; ועל־מלכי האדמה, על־האדמה. כב ואוספו אספה אסיר על־בור, וסוגרו על־מסגר; ומרוב ימים, ייפקדו. כג וחפרה הלבנה, ובושה החמה: כי־מלך יהוה צבאות, בהר ציון ובירושלים, ונגד זקניו, כבוד. {פ}