תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק לז

א ויהי, כשמוע המלך חזקייהו, ויקרע, את־בגדיו; ויתכס בשק, ויבוא בית יהוה. ב וישלח את־אליקים אשר־על־הבית ואת שבנא הסופר, ואת זקני הכוהנים, מתכסים, בשקים--אל־ישעיהו בן־אמוץ, הנביא. ג ויאמרו אליו, כה אמר חזקייהו, יום־צרה ותוכחה ונאצה, היום הזה: כי באו בנים עד־משבר, וכוח אין ללידה. ד אוליי ישמע יהוה אלוהיך את דברי רבשקה, אשר שלחו מלך־אשור אדוניו לחרף אלוהים חי, והוכיח בדברים, אשר שמע יהוה אלוהיך; ונשאת תפילה, בעד השארית הנמצאה. ה ויבואו, עבדי המלך חזקייהו--אל־ישעיהו. ו ויאמר אליהם ישעיהו, כה תאמרון אל־אדוניכם: כה אמר יהוה, אל־תירא מפני הדברים אשר שמעת, אשר גידפו נערי מלך־אשור, אותי. ז הנני נותן בו רוח, ושמע שמועה ושב אל־ארצו; והפלתיו בחרב, בארצו. ח וישב, רבשקה, וימצא את־מלך אשור, נלחם על־לבנה: כי שמע, כי נסע מלכיש. ט וישמע, על־תרהקה מלך־כוש לאמור, יצא, להילחם איתך; וישמע וישלח מלאכים, אל־חזקייהו לאמור. י כה תאמרון, אל־חזקייהו מלך־יהודה לאמור, אל־ישיאך אלוהיך, אשר אתה בוטח בו לאמור: לא תינתן ירושלים, ביד מלך אשור. יא הנה אתה שמעת, אשר עשו מלכי אשור לכל־הארצות--להחרימם; ואתה, תינצל. יב ההצילו אותם אלוהי הגויים, אשר השחיתו אבותיי, את־גוזן, ואת־חרן; ורצף ובני־עדן, אשר בתלשר. יג איה מלך־חמת ומלך ארפד, ומלך לעיר ספרוויים, הנע, ועיווה. יד וייקח חזקייהו את־הספרים מיד המלאכים, ויקראהו; ויעל בית יהוה, ויפרשהו חזקייהו לפני יהוה. {ס}

טו ויתפלל, חזקייהו, אל־יהוה, לאמור. טז יהוה צבאות אלוהי ישראל, יושב הכרובים, אתה־הוא האלוהים לבדך, לכול ממלכות הארץ; אתה עשית, את־השמיים ואת־הארץ. יז הטה יהוה אוזנך ושמע, פקח יהוה עינך וראה; ושמע, את כל־דברי סנחריב, אשר שלח, לחרף אלוהים חי. יח אומנם, יהוה: החריבו מלכי אשור, את־כל־הארצות--ואת־ארצם. יט ונתון את־אלוהיהם, באש: כי לא אלוהים המה, כי אם־מעשה ידי־אדם עץ ואבן--ויאבדום. כ ועתה יהוה אלוהינו, הושיענו מידו; ויידעו כל־ממלכות הארץ, כי־אתה יהוה לבדך. כא וישלח ישעיהו בן־אמוץ, אל־חזקייהו לאמור: כה־אמר יהוה, אלוהי ישראל, אשר התפללת אליי, אל־סנחריב מלך אשור. כב זה הדבר, אשר־דיבר יהוה עליו: בזה לך לעגה לך, בתולת בת־ציון--אחריך ראש הניעה, בת ירושלים. כג את־מי חירפת וגידפת, ועל־מי הרימות קול; ותישא מרום עיניך, אל־קדוש ישראל. כד ביד עבדיך, חירפת אדוניי, ותאמר ברוב רכבי אני עליתי מרום הרים, ירכתי לבנון; ואכרות קומת ארזיו, מבחר ברושיו, ואבוא מרום קיצו, יער כרמילו. כה אני קרתי, ושתיתי מים; ואחריב, בכף־פעמיי, כול, יאורי מצור. כו הלוא־שמעת למרחוק אותה עשיתי, מימי קדם ויצרתיה; עתה הבאתיה--ותהי להשאות גלים ניצים, ערים בצורות. כז ויושביהן, קצרי־יד, חתו, ובושו; היו עשב שדה, וירק דשא, חציר גגות, ושדמה לפני קמה. כח ושבתך וצאתך ובואך, ידעתי; ואת, התרגזך אליי. כט יען התרגזך אליי, ושאננך עלה באוזניי--ושמתי חחי באפך, ומתגי בשפתיך, והשיבותיך, בדרך אשר־באת בה. ל וזה־לך האות--אכול השנה ספיח, ובשנה השנית שחיס; ובשנה השלישית, זרעו וקצרו ונטעו כרמים--ואכלו פריים. לא ויספה פליטת בית־יהודה, הנשארה--שורש למטה; ועשה פרי, למעלה. לב כי מירושלים תצא שארית, ופליטה מהר ציון; קנאת יהוה צבאות, תעשה־זאת. {ס}

לג לכן, כה־אמר יהוה אל־מלך אשור, לא יבוא אל־העיר הזאת, ולא־יורה שם חץ; ולא־יקדמנה מגן, ולא־ישפוך עליה סוללה. לד בדרך אשר־בא, בה ישוב; ואל־העיר הזאת לא יבוא, נאום־יהוה. לה וגנותי על־העיר הזאת, להושיעה--למעני, ולמען דויד עבדי. {ס}

לו וייצא מלאך יהוה, ויכה במחנה אשור, מאה ושמונים וחמישה, אלף; וישכימו בבוקר, והנה כולם פגרים מתים. לז וייסע וילך, וישב סנחריב מלך־אשור; ויישב, בנינווה. לח ויהי הוא משתחווה בית נסרוך אלוהיו, ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב, והמה נמלטו, ארץ אררט; וימלוך אסר־חדון בנו, תחתיו. {ס}