תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק לז

א ויהי, כשמוע המלך חזקייהו, ויקרע, את-בגדיו; ויתכס בשק, ויבוא בית יהוה. ב וישלח את-אליקים אשר-על-הבית ואת שבנא הסופר, ואת זקני הכוהנים, מתכסים, בשקים--אל-ישעיהו בן-אמוץ, הנביא. ג ויאמרו אליו, כה אמר חזקייהו, יום-צרה ותוכחה ונאצה, היום הזה: כי באו בנים עד-משבר, וכוח אין ללידה. ד אוליי ישמע יהוה אלוהיך את דברי רבשקה, אשר שלחו מלך-אשור אדוניו לחרף אלוהים חי, והוכיח בדברים, אשר שמע יהוה אלוהיך; ונשאת תפילה, בעד השארית הנמצאה. ה ויבואו, עבדי המלך חזקייהו--אל-ישעיהו. ו ויאמר אליהם ישעיהו, כה תאמרון אל-אדוניכם: כה אמר יהוה, אל-תירא מפני הדברים אשר שמעת, אשר גידפו נערי מלך-אשור, אותי. ז הנני נותן בו רוח, ושמע שמועה ושב אל-ארצו; והפלתיו בחרב, בארצו. ח וישב, רבשקה, וימצא את-מלך אשור, נלחם על-לבנה: כי שמע, כי נסע מלכיש. ט וישמע, על-תרהקה מלך-כוש לאמור, יצא, להילחם איתך; וישמע וישלח מלאכים, אל-חזקייהו לאמור. י כה תאמרון, אל-חזקייהו מלך-יהודה לאמור, אל-ישיאך אלוהיך, אשר אתה בוטח בו לאמור: לא תינתן ירושלים, ביד מלך אשור. יא הנה אתה שמעת, אשר עשו מלכי אשור לכל-הארצות--להחרימם; ואתה, תינצל. יב ההצילו אותם אלוהי הגויים, אשר השחיתו אבותיי, את-גוזן, ואת-חרן; ורצף ובני-עדן, אשר בתלשר. יג איה מלך-חמת ומלך ארפד, ומלך לעיר ספרוויים, הנע, ועיווה. יד וייקח חזקייהו את-הספרים מיד המלאכים, ויקראהו; ויעל בית יהוה, ויפרשהו חזקייהו לפני יהוה. {ס}

טו ויתפלל, חזקייהו, אל-יהוה, לאמור. טז יהוה צבאות אלוהי ישראל, יושב הכרובים, אתה-הוא האלוהים לבדך, לכול ממלכות הארץ; אתה עשית, את-השמיים ואת-הארץ. יז הטה יהוה אוזנך ושמע, פקח יהוה עינך וראה; ושמע, את כל-דברי סנחריב, אשר שלח, לחרף אלוהים חי. יח אומנם, יהוה: החריבו מלכי אשור, את-כל-הארצות--ואת-ארצם. יט ונתון את-אלוהיהם, באש: כי לא אלוהים המה, כי אם-מעשה ידי-אדם עץ ואבן--ויאבדום. כ ועתה יהוה אלוהינו, הושיענו מידו; ויידעו כל-ממלכות הארץ, כי-אתה יהוה לבדך. כא וישלח ישעיהו בן-אמוץ, אל-חזקייהו לאמור: כה-אמר יהוה, אלוהי ישראל, אשר התפללת אליי, אל-סנחריב מלך אשור. כב זה הדבר, אשר-דיבר יהוה עליו: בזה לך לעגה לך, בתולת בת-ציון--אחריך ראש הניעה, בת ירושלים. כג את-מי חירפת וגידפת, ועל-מי הרימות קול; ותישא מרום עיניך, אל-קדוש ישראל. כד ביד עבדיך, חירפת אדוניי, ותאמר ברוב רכבי אני עליתי מרום הרים, ירכתי לבנון; ואכרות קומת ארזיו, מבחר ברושיו, ואבוא מרום קיצו, יער כרמילו. כה אני קרתי, ושתיתי מים; ואחריב, בכף-פעמיי, כול, יאורי מצור. כו הלוא-שמעת למרחוק אותה עשיתי, מימי קדם ויצרתיה; עתה הבאתיה--ותהי להשאות גלים ניצים, ערים בצורות. כז ויושביהן, קצרי-יד, חתו, ובושו; היו עשב שדה, וירק דשא, חציר גגות, ושדמה לפני קמה. כח ושבתך וצאתך ובואך, ידעתי; ואת, התרגזך אליי. כט יען התרגזך אליי, ושאננך עלה באוזניי--ושמתי חחי באפך, ומתגי בשפתיך, והשיבותיך, בדרך אשר-באת בה. ל וזה-לך האות--אכול השנה ספיח, ובשנה השנית שחיס; ובשנה השלישית, זרעו וקצרו ונטעו כרמים--ואכלו פריים. לא ויספה פליטת בית-יהודה, הנשארה--שורש למטה; ועשה פרי, למעלה. לב כי מירושלים תצא שארית, ופליטה מהר ציון; קנאת יהוה צבאות, תעשה-זאת. {ס}

לג לכן, כה-אמר יהוה אל-מלך אשור, לא יבוא אל-העיר הזאת, ולא-יורה שם חץ; ולא-יקדמנה מגן, ולא-ישפוך עליה סוללה. לד בדרך אשר-בא, בה ישוב; ואל-העיר הזאת לא יבוא, נאום-יהוה. לה וגנותי על-העיר הזאת, להושיעה--למעני, ולמען דויד עבדי. {ס}

לו וייצא מלאך יהוה, ויכה במחנה אשור, מאה ושמונים וחמישה, אלף; וישכימו בבוקר, והנה כולם פגרים מתים. לז וייסע וילך, וישב סנחריב מלך-אשור; ויישב, בנינווה. לח ויהי הוא משתחווה בית נסרוך אלוהיו, ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב, והמה נמלטו, ארץ אררט; וימלוך אסר-חדון בנו, תחתיו. {ס}