תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו


ישעיהו פרק ה

א אשירה נא לידידי, שירת דודי לכרמו:  כרם היה לידידי, בקרן בן-שמן.  ב ויעזקהו ויסקלהו, וייטעהו שורק, וייבן מגדל בתוכו, וגם-יקב חצב בו; ויקו לעשות ענבים, ויעש באושים.  ג ועתה יושב ירושלים, ואיש יהודה--שפטו-נא, ביני ובין כרמי.  ד מה-לעשות עוד לכרמי, ולא עשיתי בו:  מדוע קיוויתי לעשות ענבים, ויעש באושים.  ה ועתה אודיעה-נא אתכם, את אשר-אני עושה לכרמי:  הסר משוכתו והיה לבער, פרוץ גדרו והיה למרמס.  ו ואשיתהו בתה, לא ייזמר ולא ייעדר, ועלה שמיר, ושית; ועל העבים אצווה, מהמטיר עליו מטר.  ז כי כרם יהוה צבאות, בית ישראל, ואיש יהודה, נטע שעשועיו; ויקו למשפט והנה משפח, לצדקה והנה צעקה.  {פ}

ח הוי, מגיעי בית בבית--שדה בשדה, יקריבו:  עד אפס מקום, והושבתם לבדכם בקרב הארץ.  ט באוזניי, יהוה צבאות:  אם-לא בתים רבים, לשמה יהיו--גדולים וטובים, מאין יושב.  י כי, עשרת צמדי-כרם, יעשו, בת אחת; וזרע חומר, יעשה איפה.  {ס}

יא הוי משכימי בבוקר, שיכר ירדופו; מאחרי בנשף, יין ידליקם.  יב והיה כינור ונבל, תוף וחליל ויין--משתיהם; ואת פועל יהוה לא יביטו, ומעשה ידיו לא ראו.  יג לכן גלה עמי, מבלי-דעת; וכבודו מתי רעב, והמונו ציחה צמא.  יד לכן, הרחיבה שאול נפשה, ופערה פיה, לבלי-חוק; וירד הדרה והמונה ושאונה, ועלז בה.  טו ויישח אדם, וישפל-איש; ועיני גבוהים, תשפלנה.  טז ויגבה יהוה צבאות, במשפט; והאל, הקדוש, נקדש, בצדקה.  יז ורעו כבשים, כדוברם; וחורבות מחים, גרים יאכלו.  {ס}

יח הוי מושכי העוון, בחבלי השוא; וכעבות העגלה, חטאה.  יט האומרים, ימהר יחישה מעשהו--למען נראה; ותקרב ותבואה, עצת קדוש ישראל--ונדעה.  {פ}

כ הוי האומרים לרע טוב, ולטוב רע:  שמים חושך לאור ואור לחושך, שמים מר למתוק ומתוק למר.  {ס}

כא הוי, חכמים בעיניהם; ונגד פניהם, נבונים.  {ס}

כב הוי, גיבורים לשתות יין; ואנשי-חיל, למסוך שיכר.  כג מצדיקי רשע, עקב שוחד; וצדקת צדיקים, יסירו ממנו.  {פ}

כד לכן כאכול קש לשון אש, וחשש להבה ירפה, שורשם כמק יהיה, ופרחם כאבק יעלה:  כי מאסו, את תורת יהוה צבאות, ואת אמרת קדוש-ישראל, ניאצו.  כה על-כן חרה אף-יהוה בעמו ויט ידו עליו ויכהו, וירגזו ההרים, ותהי נבלתם כסוחה, בקרב חוצות; בכל-זאת לא-שב אפו, ועוד ידו נטויה.  כו ונשא-נס לגויים מרחוק, ושרק לו מקצה הארץ; והנה מהרה, קל יבוא.  כז אין-עייף ואין-כושל בו, לא ינום ולא יישן; ולא נפתח איזור חלציו, ולא ניתק שרוך נעליו.  כח אשר חיציו שנונים, וכל-קשתותיו דרוכות; פרסות סוסיו כצר נחשבו, וגלגיליו כסופה.  כט שאגה לו, כלביא; ישאג ככפירים וינהום ויאחז טרף, ויפליט ואין מציל.  ל וינהום עליו ביום ההוא, כנהמת-ים; וניבט לארץ, והנה-חושך, צר ואור, חשך בעריפיה.  {פ}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו