תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק נד

א רוני עקרה, לא ילדה; פצחי רינה וצהלי לא־חלה, כי־רבים בני־שוממה מבני בעולה אמר יהוה. ב הרחיבי מקום אוהלך, ויריעות משכנותייך יטו--אל־תחשוכי; האריכי, מיתרייך, ויתדותייך, חזקי. ג כי־ימין ושמאל, תפרוצי; וזרעך גויים יירש, וערים נשמות יושיבו. ד אל־תיראי כי־לא תבושי, ואל־תיכלמי כי לא תחפירי: כי בושת עלומייך תשכחי, וחרפת אלמנותייך לא תזכרי־עוד. ה כי בועלייך עושייך, יהוה צבאות שמו; וגואלך קדוש ישראל, אלוהי כל־הארץ ייקרא. ו כי־כאישה עזובה ועצובת רוח, קראך יהוה; ואשת נעורים כי תימאס, אמר אלוהייך. ז ברגע קטון, עזבתיך; וברחמים גדולים, אקבצך. ח בשצף קצף, הסתרתי פניי רגע ממך, ובחסד עולם, ריחמתיך--אמר גואלך, יהוה. {ס}

ט כי־מי נוח, זאת לי, אשר נשבעתי מעבור מי־נוח עוד, על־הארץ--כן נשבעתי מקצוף עלייך, ומגעור־בך. י כי ההרים ימושו, והגבעות תמוטינה--וחסדי מאיתך לא־ימוש, וברית שלומי לא תמוט, אמר מרחמך, יהוה. {ס}

יא ענייה סוערה, לא נוחמה; הנה אנוכי מרביץ בפוך, אבנייך, ויסדתיך, בספירים. יב ושמתי כדכוד שמשותייך, ושערייך לאבני אקדח; וכל־גבולך, לאבני־חפץ. יג וכל־בנייך, לימודי יהוה; ורב, שלום בנייך. יד בצדקה, תיכונני; רחקי מעושק, כי־לא תיראי, וממחיתה, כי לא־תקרב אלייך. טו הן גור יגור אפס, מאותי--מי־גר איתך, עלייך ייפול. טז הנה אנוכי, בראתי חרש--נופח באש פחם, ומוציא כלי למעשהו; ואנוכי בראתי משחית, לחבל. יז כל־כלי יוצר עלייך, לא יצלח, וכל־לשון תקום־איתך למשפט, תרשיעי; זאת נחלת עבדי יהוה וצדקתם, מאיתי--נאום־יהוה. {ס}