תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק כח

א הוי, עטרת גאות שיכורי אפריים, וציץ נובל, צבי תפארתו--אשר על־ראש גיא־שמנים, הלומי יין. ב הנה חזק ואמיץ לאדוניי, כזרם ברד שער קטב; כזרם מים כבירים שוטפים, הניח לארץ--ביד. ג ברגליים, תירמסנה; עטרת גאות, שיכורי אפריים. ד והייתה ציצת נובל, צבי תפארתו, אשר על־ראש, גיא שמנים--כביכורה, בטרם קיץ, אשר יראה הרואה אותה, בעודה בכפו יבלענה. {ס}

ה ביום ההוא, יהיה יהוה צבאות, לעטרת צבי, ולצפירת תפארה--לשאר, עמו. ו ולרוח, משפט--ליושב, על־המשפט, ולגבורה, משיבי מלחמה שערה. {ס}

ז וגם־אלה ביין שגו, ובשיכר תעו: כוהן ונביא שגו בשיכר נבלעו מן־היין, תעו מן־השיכר, שגו ברואה, פקו פלילייה. ח כי כל־שולחנות, מלאו קיא צואה, בלי, מקום. {פ}

ט את־מי יורה דעה, ואת־מי יבין שמועה--גמולי, מחלב, עתיקי, משדיים. י כי צו לצו צו לצו, קו לקו קו לקו--זעיר שם, זעיר שם. יא כי בלעגי שפה, ובלשון אחרת, ידבר, אל־העם הזה. יב אשר אמר אליהם, זאת המנוחה הניחו לעייף, וזאת, המרגעה; ולא אבו, שמוע. יג והיה להם דבר־יהוה, צו לצו צו לצו קו לקו קו לקו, זעיר שם, זעיר שם--למען ילכו וכשלו אחור, ונשברו, ונוקשו, ונלכדו. {פ}

יד לכן שמעו דבר־יהוה, אנשי לצון--מושלי העם הזה, אשר בירושלים. טו כי אמרתם, כרתנו ברית את־מוות, ועם־שאול, עשינו חוזה; שוט שוטף כי־יעבור לא יבואנו, כי שמנו כזב מחסנו ובשקר נסתרנו. {פ}

טז לכן, כה אמר אדוניי יהוה, הנני ייסד בציון, אבן; אבן בוחן פינת יקרת, מוסד מוסד--המאמין, לא יחיש. יז ושמתי משפט לקו, וצדקה למשקלת; ויעה ברד מחסה כזב, וסתר מים ישטופו. {ס}

יח וכופר בריתכם את־מוות, וחזותכם את־שאול לא תקום; שוט שוטף כי יעבור, והייתם לו למרמס. יט מדי עוברו ייקח אתכם, כי־בבוקר בבוקר יעבור ביום ובלילה; והיה רק־זוועה, הבין שמועה. כ כי־קצר המצע, מהשתרע; והמסכה צרה, כהתכנס. כא כי כהר־פרצים יקום יהוה, כעמק בגבעון ירגז--לעשות מעשהו, זר מעשהו, ולעבוד עבודתו, נוכרייה עבודתו. כב ועתה, אל־תתלוצצו, פן־יחזקו, מוסריכם: כי־כלה ונחרצה שמעתי, מאת אדוניי יהוה צבאות--על־כל־הארץ. {פ}

כג האזינו ושמעו, קולי; הקשיבו ושמעו, אמרתי. כד הכול היום, יחרוש החורש לזרוע; יפתח וישדד, אדמתו. כה הלוא אם־שיווה פניה, והפיץ קצח וכמון יזרוק; ושם חיטה שורה ושעורה נסמן, וכוסמת גבולתו. כו וייסרו למשפט, אלוהיו יורנו. כז כי לא בחרוץ, יודש קצח, ואופן עגלה, על־כמון יוסב: כי במטה ייחבט קצח, וכמון בשבט. כח לחם יודק, כי לא לנצח אדוש ידושנו; והמם גלגל עגלתו ופרשיו, לא ידוקנו. כט גם־זאת, מעם יהוה צבאות יצאה: הפליא עצה, הגדיל תושייה. {פ}