תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק סו

א כה, אמר יהוה, השמיים כיסאי, והארץ הדום רגליי; אי־זה בית אשר תבנו־לי, ואי־זה מקום מנוחתי. ב ואת־כל־אלה ידי עשתה, ויהיו כל־אלה נאום־יהוה; ואל־זה אביט--אל־עני ונכה־רוח, וחרד על־דברי. ג שוחט השור מכה־איש, זובח השה עורף כלב, מעלה מנחה דם־חזיר, מזכיר לבונה מברך אוון--גם־המה, בחרו בדרכיהם, ובשיקוציהם, נפשם חפצה. ד גם־אני אבחר בתעלוליהם, ומגורותם אביא להם--יען קראתי ואין עונה, דיברתי ולא שמעו; ויעשו הרע בעיניי, ובאשר לא־חפצתי בחרו. {ס}

ה שמעו, דבר־יהוה, החרדים, אל־דברו; אמרו אחיכם שונאיכם מנדיכם, למען שמי יכבד יהוה--ונראה בשמחתכם, והם יבושו. ו קול שאון מעיר, קול מהיכל; קול יהוה, משלם גמול לאויביו. ז בטרם תחיל, ילדה; בטרם יבוא חבל לה, והמליטה זכר. ח מי־שמע כזאת, מי ראה כאלה--היוחל ארץ ביום אחד, אם־ייוולד גוי פעם אחת: כי־חלה גם־ילדה ציון, את־בניה. ט האני אשביר ולא אוליד, יאמר יהוה; אם־אני המוליד ועצרתי, אמר אלוהייך. {ס}

י שמחו את־ירושלים וגילו בה, כל־אוהביה; שישו איתה משוש, כל־המתאבלים עליה. יא למען תינקו ושבעתם, משוד תנחומיה; למען תמוצו והתענגתם, מזיז כבודה. {ס}

יב כי־כה אמר יהוה, הנני נוטה־אליה כנהר שלום וכנחל שוטף כבוד גויים--וינקתם; על־צד, תינשאו, ועל־ברכיים, תשועשעו. יג כאיש, אשר אימו תנחמנו--כן אנוכי אנחמכם, ובירושלים תנוחמו. יד וראיתם ושש ליבכם, ועצמותיכם כדשא תפרחנה; ונודעה יד־יהוה את־עבדיו, וזעם את־אויביו. {ס}

טו כי־הנה יהוה באש יבוא, וכסופה מרכבותיו--להשיב בחמה אפו, וגערתו בלהבי־אש. טז כי באש יהוה נשפט, ובחרבו את־כל־בשר; ורבו, חללי יהוה. יז המתקדשים והמיטהרים אל־הגנות, אחר אחת בתווך, אוכלי בשר החזיר, והשקץ והעכבר--יחדיו יסופו, נאום־יהוה. יח ואנוכי, מעשיהם ומחשבותיהם--באה, לקבץ את־כל־הגויים והלשונות; ובאו, וראו את־כבודי. יט ושמתי בהם אות, ושילחתי מהם פליטים אל־הגויים תרשיש פול ולוד מושכי קשת--תובל ויוון: האיים הרחוקים, אשר לא־שמעו את־שמעי ולא־ראו את־כבודי--והגידו את־כבודי, בגויים. כ והביאו את־כל־אחיכם מכל־הגויים מנחה ליהוה בסוסים וברכב ובצבים ובפרדים ובכרכרות, על הר קודשי ירושלים--אמר יהוה: כאשר יביאו בני ישראל את־המנחה בכלי טהור, בית יהוה. כא וגם־מהם אקח לכוהנים ללויים, אמר יהוה. כב כי כאשר השמיים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה, עומדים לפניי--נאום־יהוה: כן יעמוד זרעכם, ושמכם. כג והיה, מדי־חודש בחודשו, ומדי שבת, בשבתו; יבוא כל־בשר להשתחוות לפניי, אמר יהוה. כד ויצאו וראו--בפגרי האנשים, הפושעים בי: כי תולעתם לא תמות, ואישם לא תכבה, והיו דיראון, לכל־בשר. {ש}