תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
ישעיהו - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
א רוח אדוניי יהוה, עליי--יען משח יהוה אותי לבשר ענווים, שלחני לחבוש לנשברי־לב, לקרוא לשבויים דרור, ולאסורים פקח־קוח. ב לקרוא שנת־רצון ליהוה, ויום נקם לאלוהינו, לנחם, כל־אבילים. ג לשום לאבילי ציון, לתת להם פאר תחת אפר שמן ששון תחת אבל--מעטה תהילה, תחת רוח כהה; וקורא להם אילי הצדק, מטע יהוה להתפאר. ד ובנו חורבות עולם, שוממות ראשונים יקוממו; וחידשו ערי חורב, שוממות דור ודור. ה ועמדו זרים, ורעו צאנכם; ובני נכר, איכריכם וכורמיכם. ו ואתם, כוהני יהוה תיקראו--משרתי אלוהינו, ייאמר לכם; חיל גויים תאכלו, ובכבודם תתיימרו. ז תחת בושתכם משנה, וכלימה ירונו חלקם; לכן בארצם משנה יירשו, שמחת עולם תהיה להם. ח כי אני יהוה אוהב משפט, שונא גזל בעולה; ונתתי פעולתם באמת, וברית עולם אכרות להם. ט ונודע בגויים זרעם, וצאצאיהם בתוך העמים; כל־רואיהם יכירום, כי הם זרע בירך יהוה. {פ}
י שוש אשיש ביהוה, תגל נפשי באלוהיי--כי הלבישני בגדי־ישע, מעיל צדקה יעטני: כחתן יכהן פאר, וככלה תעדה כליה. יא כי כארץ תוציא צמחה, וכגנה זירועיה תצמיח--כן אדוניי יהוה, יצמיח צדקה ותהילה, נגד, כל־הגויים.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
ישעיהו - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו