תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק כא

א משא, מדבר־ים: כסופות בנגב, לחלוף, ממדבר בא, מארץ נוראה. ב חזות קשה, הוגד־לי: הבוגד בוגד, והשודד שודד, עלי עילם צורי מדיי, כל־אנחתה השבתי. ג על־כן, מלאו מותניי חלחלה--צירים אחזוני, כצירי יולדה; נעוויתי משמוע, נבהלתי מראות. ד תעה לבבי, פלצות ביעתתני; את נשף חשקי, שם לי לחרדה. ה ערוך השולחן צפה הצפית, אכול שתה; קומו השרים, משחו מגן. {ס}

ו כי כה אמר אליי, אדוניי: לך העמד המצפה, אשר יראה יגיד. ז וראה רכב, צמד פרשים--רכב חמור, רכב גמל; והקשיב קשב, רב־קשב. ח ויקרא, אריה--על־מצפה אדוניי, אנוכי עומד תמיד יומם, ועל־משמרתי, אנוכי ניצב כל־הלילות. ט והנה־זה בא רכב איש, צמד פרשים; ויען ויאמר, נפלה נפלה בבל, וכל־פסילי אלוהיה, שיבר לארץ. י מדושתי, ובן־גורני: אשר שמעתי, מאת יהוה צבאות אלוהי ישראל--הגדתי לכם. {פ}

יא משא, דומה: אליי, קורא משעיר, שומר מה־מלילה, שומר מה־מליל. יב אמר שומר, אתה בוקר וגם־לילה; אם־תבעיון בעיו, שובו איתיו. {פ}

יג משא, בערב: ביער בערב תלינו, אורחות דדנים. יד לקראת צמא, היתיו מים; יושבי ארץ תימא, בלחמו קידמו נודד. טו כי־מפני חרבות, נדדו; מפני חרב נטושה, ומפני קשת דרוכה, ומפני, כובד מלחמה. {ס}

טז כי־כה אמר אדוניי, אליי: בעוד שנה כשני שכיר, וכלה כל־כבוד קדר. יז ושאר מספר־קשת גיבורי בני־קדר, ימעטו: כי יהוה אלוהי־ישראל, דיבר. {ס}