תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק יד

א כי ירחם יהוה את-יעקוב, ובחר עוד בישראל, והניחם, על-אדמתם; ונלווה הגר עליהם, ונספחו על-בית יעקוב. ב ולקחום עמים, והביאום אל-מקומם, והתנחלום בית-ישראל על אדמת יהוה, לעבדים ולשפחות; והיו שובים לשוביהם, ורדו בנוגשיהם. {ס}

ג והיה, ביום הניח יהוה לך, מעוצבך, ומרוגזך--ומן-העבודה הקשה, אשר עובד-בך. ד ונשאת המשל הזה, על-מלך בבל--ואמרת: איך שבת נוגש, שבתה מדהבה. ה שבר יהוה, מטה רשעים--שבט, מושלים. ו מכה עמים בעברה, מכת בלתי סרה; רודה באף גויים, מורדף בלי חשך. ז נחה שקטה, כל-הארץ; פצחו, רינה. ח גם-ברושים שמחו לך, ארזי לבנון; מאז שכבת, לא-יעלה הכורת עלינו. ט שאול, מתחת רגזה לך--לקראת בואך; עורר לך רפאים, כל-עתודי ארץ--הקים מכיסאותם, כול מלכי גויים. י כולם יענו, ויאמרו אליך: גם-אתה חולית כמונו, אלינו נמשלת. יא הורד שאול גאונך, המיית נבליך; תחתיך יוצע רימה, ומכסיך תולעה. יב איך נפלת משמיים, היליל בן-שחר; נגדעת לארץ, חולש על-גויים. יג ואתה אמרת בלבבך, השמיים אעלה--ממעל לכוכבי-אל, ארים כיסאי; ואשב בהר-מועד, בירכתי צפון. יד אעלה, על-במותי עב; אידמה, לעליון. טו אך אל-שאול תורד, אל-ירכתי-בור. טז רואיך אליך ישגיחו, אליך יתבוננו: הזה האיש מרגיז הארץ, מרעיש ממלכות. יז שם תבל כמדבר, ועריו הרס; אסיריו, לא-פתח ביתה. יח כל-מלכי גויים, כולם--שכבו בכבוד, איש בביתו. יט ואתה הושלכת מקברך, כנצר נתעב--לבוש הרוגים, מטועני חרב; יורדי אל-אבני-בור, כפגר מובס. כ לא-תיחד איתם בקבורה, כי-ארצך שיחת עמך הרגת; לא-ייקרא לעולם, זרע מרעים. כא הכינו לבניו מטבח, בעוון אבותם; בל-יקומו וירשו ארץ, ומלאו פני-תבל ערים. כב וקמתי עליהם, נאום יהוה צבאות; והכרתי לבבל שם ושאר, ונין ונכד--נאום-יהוה. כג ושמתיה למורש קיפוד, ואגמי-מים; וטיאטאתיה במטאטא השמד, נאום יהוה צבאות. {ס}

כד נשבע יהוה צבאות, לאמור: אם-לא כאשר דימיתי, כן הייתה, וכאשר יעצתי, היא תקום. כה לשבור אשור בארצי, ועל-הריי אבוסנו; וסר מעליהם, עולו, וסובולו, מעל שכמו יסור. כו זאת העצה היעוצה, על-כל-הארץ; וזאת היד הנטויה, על-כל-הגויים. כז כי-יהוה צבאות יעץ, ומי יפר; וידו הנטויה, ומי ישיבנה. {פ}

כח בשנת-מות, המלך אחז, היה, המשא הזה. כט אל-תשמחי פלשת כולך, כי נשבר שבט מכך: כי-משורש נחש ייצא צפע, ופרייו שרף מעופף. ל ורעו בכורי דלים, ואביונים לבטח ירבצו; והמתי ברעב שורשך, ושאריתך יהרוג. לא הילילי שער זעקי-עיר, נמוג פלשת כולך: כי מצפון עשן בא, ואין בודד במועדיו. לב ומה-יענה, מלאכי-גוי: כי יהוה ייסד ציון, ובה יחסו עניי עמו. {פ}