תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק מד

א ועתה שמע, יעקוב עבדי; וישראל, בחרתי בו. ב כה־אמר יהוה עושך ויוצרך מבטן, יעזרך: אל־תירא עבדי יעקוב, וישורון בחרתי בו. ג כי אצוק־מים על־צמא, ונוזלים על־יבשה; אצוק רוחי על־זרעך, וברכתי על־צאצאיך. ד וצמחו, בבין חציר, כערבים, על־יבלי־מים. ה זה יאמר ליהוה אני, וזה יקרא בשם־יעקוב; וזה, יכתוב ידו ליהוה, ובשם ישראל, יכנה. {פ}

ו כה־אמר יהוה מלך־ישראל וגואלו, יהוה צבאות: אני ראשון ואני אחרון, ומבלעדיי אין אלוהים. ז ומי־כמוני יקרא, ויגידהא ויערכהא לי, משומי, עם־עולם; ואותייות ואשר תבואנה, יגידו למו. ח אל־תפחדו, ואל־תרהו--הלוא מאז השמעתיך והגדתי, ואתם עדיי; היש אלוה מבלעדיי, ואין צור בל־ידעתי. ט יוצרי־פסל כולם תוהו, וחמודיהם בל־יועילו; ועדיהם המה, בל־יראו ובל־יידעו--למען יבושו. י מי־יצר אל, ופסל נסך--לבלתי, הועיל. יא הן כל־חבריו יבושו, וחרשים המה מאדם; יתקבצו כולם יעמודו, יפחדו יבושו יחד. יב חרש ברזל, מעצד, ופעל בפחם, ובמקבות ייצרהו; ויפעלהו, בזרוע כוחו--גם־רעב ואין כוח, לא־שתה מים וייעף. יג חרש עצים, נטה קו, יתארהו בשרד, יעשהו במקצועות ובמחוגה יתוארהו; ויעשהו כתבנית איש, כתפארת אדם לשבת בית. יד לכרות־לו ארזים--וייקח תרזה ואלון, ויאמץ־לו בעצי־יער; נטע אורן, וגשם יגדל. טו והיה לאדם, לבער, וייקח מהם ויחם, אף־ישיק ואפה לחם; אף־יפעל־אל וישתחו, עשהו פסל ויסגוד־למו. טז חצייו, שרף במו־אש, על־חצייו בשר יאכל, יצלה צלי וישבע; אף־יחום ויאמר האח, חמותי ראיתי אור. יז ושאריתו, לאל עשה לפסלו; יסגוד־לו וישתחו, ויתפלל אליו, ויאמר הצילני, כי אלי אתה. יח לא ידעו, ולא יבינו: כי טח מראות עיניהם, מהשכיל ליבותם. יט ולא־ישיב אל־ליבו, ולא דעת ולא־תבונה לאמור, חצייו שרפתי במו־אש ואף אפיתי על־גחליו לחם, אצלה בשר ואוכל; ויתרו לתועבה אעשה, לבול עץ אסגוד. כ רועה אפר, לב הותל הטהו; ולא־יציל את־נפשו ולא יאמר, הלוא שקר בימיני. {ס}

כא זכור־אלה יעקוב, וישראל כי עבדי־אתה; יצרתיך עבד־לי אתה, ישראל לא תינשני. כב מחיתי כעב פשעיך, וכענן חטאותיך; שובה אליי, כי גאלתיך. כג רונו שמיים כי־עשה יהוה, הריעו תחתייות ארץ, פצחו הרים רינה, יער וכל־עץ בו: כי־גאל יהוה יעקוב, ובישראל יתפאר. {ס}

כד כה־אמר יהוה גואלך, ויוצרך מבטן: אנוכי יהוה, עושה כול--נוטה שמיים לבדי, רוקע הארץ מאיתי. כה מפר אותות בדים, וקוסמים יהולל; משיב חכמים אחור, ודעתם יסכל. כו מקים דבר עבדו, ועצת מלאכיו ישלים; האומר לירושלים תושב, ולערי יהודה תיבנינה, וחורבותיה, אקומם. כז האומר לצולה, חורבי; ונהרותייך, אוביש. כח האומר לכורש רועי, וכל־חפצי ישלים; ולאמור לירושלים תיבנה, והיכל תיווסד. {פ}