תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק ל

א הוי בנים סוררים, נאום-יהוה, לעשות עצה ולא מני, ולנסוך מסכה ולא רוחי--למען ספות חטאת, על-חטאת. ב ההולכים לרדת מצריים, ופי לא שאלו; לעוז במעוז פרעה, ולחסות בצל מצריים. ג והיה לכם מעוז פרעה, לבושת; והחסות בצל-מצריים, לכלימה. ד כי-היו בצוען, שריו; ומלאכיו, חנס יגיעו. ה כול הוביש, על-עם לא-יועילו למו: לא לעזר ולא להועיל, כי לבושת וגם-לחרפה. {ס}

ו משא, בהמות נגב: בארץ צרה וצוקה לביא וליש מהם, אפעה ושרף מעופף, ישאו על-כתף עיירים חיליהם ועל-דבשת גמלים אוצרותם, על-עם לא יועילו. ז ומצריים, הבל וריק יעזורו; לכן קראתי לזאת, רהב הם שבת. ח עתה, בוא כותבה על-לוח איתם--ועל-ספר חוקה; ותהי ליום אחרון, לעד עד-עולם. ט כי עם מרי הוא, בנים כחשים; בנים, לא-אבו שמוע תורת יהוה. י אשר אמרו לרואים, לא תראו, ולחוזים, לא תחזו-לנו נכוחות; דברו-לנו חלקות, חזו מהתלות. יא סורו, מני-דרך, הטו, מני-אורח; השביתו מפנינו, את-קדוש ישראל. {ס}

יב לכן, כה אמר קדוש ישראל, יען מואסכם, בדבר הזה; ותבטחו בעושק ונלוז, ותישענו עליו. יג לכן, יהיה לכם העוון הזה, כפרץ נופל, נבעה בחומה נשגבה--אשר-פתאום לפתע, יבוא שברה. יד ושברה כשבר נבל יוצרים, כתות--לא יחמול; ולא-יימצא במכיתתו, חרש, לחתות אש מיקוד, ולחשוף מים מגבא. {ס}

טו כי כה-אמר אדוניי יהוה קדוש ישראל, בשובה ונחת תיוושעון--בהשקט ובבטחה, תהיה גבורתכם; ולא, אביתם. טז ותאמרו לא-כי על-סוס ננוס, על-כן תנוסון; ועל-קל נרכב, על-כן ייקלו רודפיכם. יז אלף אחד, מפני גערת אחד--מפני גערת חמישה, תנוסו: עד אם-נותרתם, כתורן על-ראש ההר, וכנס, על-הגבעה. יח ולכן יחכה יהוה, לחננכם, ולכן ירום, לרחמכם: כי-אלוהי משפט יהוה, אשרי כל-חוכי לו. {פ}

יט כי-עם בציון יישב, בירושלים; בכה לא-תבכה, חנון יוחנך לקול זעקך--כשומעתו, ענך. כ ונתן לכם אדוניי לחם צר, ומים לחץ; ולא-ייכנף עוד מוריך, והיו עיניך רואות את-מוריך. כא ואוזניך תשמענה דבר, מאחריך לאמור: זה הדרך לכו בו, כי תאמינו וכי תשמאילו. כב וטימאתם, את-ציפוי פסילי כספך, ואת-אפודת, מסכת זהבך; תזרם כמו דווה, צא תאמר לו. כג ונתן מטר זרעך אשר-תזרע את-האדמה, ולחם תבואת האדמה, והיה דשן, ושמן; ירעה מקניך ביום ההוא, כר נרחב. כד והאלפים והעיירים, עובדי האדמה, בליל חמיץ, יאכלו--אשר-זורה ברחת, ובמזרה. כה והיה על-כל-הר גבוה, ועל כל-גבעה נישאה, פלגים, יבלי-מים--ביום הרג רב, בנפול מגדלים. כו והיה אור-הלבנה, כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתיים, כאור שבעת הימים--ביום, חבוש יהוה את-שבר עמו, ומחץ מכתו, ירפא. {פ}

כז הנה שם-יהוה, בא ממרחק, בוער אפו, וכובד משאה; שפתיו מלאו זעם, ולשונו כאש אוכלת. כח ורוחו כנחל שוטף, עד-צוואר יחצה, להנפה גויים, בנפת שוא; ורסן מתעה, על לחיי עמים. כט השיר יהיה לכם, כליל התקדש-חג; ושמחת לבב, כהולך בחליל, לבוא בהר-יהוה, אל-צור ישראל. ל והשמיע יהוה את-הוד קולו, ונחת זרועו יראה, בזעף אף, ולהב אש אוכלה; נפץ וזרם, ואבן ברד. לא כי-מקול יהוה, ייחת אשור; בשבט, יכה. לב והיה, כול מעבר מטה מוסדה, אשר יניח יהוה עליו, בתופים ובכינורות; ובמלחמות תנופה, נלחם-בם. לג כי-ערוך מאתמול תופתה, גם-היא למלך הוכן העמיק הרחיב; מדורתה, אש ועצים הרבה--נשמת יהוה כנחל גופרית, בוערה בה. {פ}