תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק ל

א הוי בנים סוררים, נאום־יהוה, לעשות עצה ולא מני, ולנסוך מסכה ולא רוחי--למען ספות חטאת, על־חטאת. ב ההולכים לרדת מצריים, ופי לא שאלו; לעוז במעוז פרעה, ולחסות בצל מצריים. ג והיה לכם מעוז פרעה, לבושת; והחסות בצל־מצריים, לכלימה. ד כי־היו בצוען, שריו; ומלאכיו, חנס יגיעו. ה כול הוביש, על־עם לא־יועילו למו: לא לעזר ולא להועיל, כי לבושת וגם־לחרפה. {ס}

ו משא, בהמות נגב: בארץ צרה וצוקה לביא וליש מהם, אפעה ושרף מעופף, ישאו על־כתף עיירים חיליהם ועל־דבשת גמלים אוצרותם, על־עם לא יועילו. ז ומצריים, הבל וריק יעזורו; לכן קראתי לזאת, רהב הם שבת. ח עתה, בוא כותבה על־לוח איתם--ועל־ספר חוקה; ותהי ליום אחרון, לעד עד־עולם. ט כי עם מרי הוא, בנים כחשים; בנים, לא־אבו שמוע תורת יהוה. י אשר אמרו לרואים, לא תראו, ולחוזים, לא תחזו־לנו נכוחות; דברו־לנו חלקות, חזו מהתלות. יא סורו, מני־דרך, הטו, מני־אורח; השביתו מפנינו, את־קדוש ישראל. {ס}

יב לכן, כה אמר קדוש ישראל, יען מואסכם, בדבר הזה; ותבטחו בעושק ונלוז, ותישענו עליו. יג לכן, יהיה לכם העוון הזה, כפרץ נופל, נבעה בחומה נשגבה--אשר־פתאום לפתע, יבוא שברה. יד ושברה כשבר נבל יוצרים, כתות--לא יחמול; ולא־יימצא במכיתתו, חרש, לחתות אש מיקוד, ולחשוף מים מגבא. {ס}

טו כי כה־אמר אדוניי יהוה קדוש ישראל, בשובה ונחת תיוושעון--בהשקט ובבטחה, תהיה גבורתכם; ולא, אביתם. טז ותאמרו לא־כי על־סוס ננוס, על־כן תנוסון; ועל־קל נרכב, על־כן ייקלו רודפיכם. יז אלף אחד, מפני גערת אחד--מפני גערת חמישה, תנוסו: עד אם־נותרתם, כתורן על־ראש ההר, וכנס, על־הגבעה. יח ולכן יחכה יהוה, לחננכם, ולכן ירום, לרחמכם: כי־אלוהי משפט יהוה, אשרי כל־חוכי לו. {פ}

יט כי־עם בציון יישב, בירושלים; בכה לא־תבכה, חנון יוחנך לקול זעקך--כשומעתו, ענך. כ ונתן לכם אדוניי לחם צר, ומים לחץ; ולא־ייכנף עוד מוריך, והיו עיניך רואות את־מוריך. כא ואוזניך תשמענה דבר, מאחריך לאמור: זה הדרך לכו בו, כי תאמינו וכי תשמאילו. כב וטימאתם, את־ציפוי פסילי כספך, ואת־אפודת, מסכת זהבך; תזרם כמו דווה, צא תאמר לו. כג ונתן מטר זרעך אשר־תזרע את־האדמה, ולחם תבואת האדמה, והיה דשן, ושמן; ירעה מקניך ביום ההוא, כר נרחב. כד והאלפים והעיירים, עובדי האדמה, בליל חמיץ, יאכלו--אשר־זורה ברחת, ובמזרה. כה והיה על־כל־הר גבוה, ועל כל־גבעה נישאה, פלגים, יבלי־מים--ביום הרג רב, בנפול מגדלים. כו והיה אור־הלבנה, כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתיים, כאור שבעת הימים--ביום, חבוש יהוה את־שבר עמו, ומחץ מכתו, ירפא. {פ}

כז הנה שם־יהוה, בא ממרחק, בוער אפו, וכובד משאה; שפתיו מלאו זעם, ולשונו כאש אוכלת. כח ורוחו כנחל שוטף, עד־צוואר יחצה, להנפה גויים, בנפת שוא; ורסן מתעה, על לחיי עמים. כט השיר יהיה לכם, כליל התקדש־חג; ושמחת לבב, כהולך בחליל, לבוא בהר־יהוה, אל־צור ישראל. ל והשמיע יהוה את־הוד קולו, ונחת זרועו יראה, בזעף אף, ולהב אש אוכלה; נפץ וזרם, ואבן ברד. לא כי־מקול יהוה, ייחת אשור; בשבט, יכה. לב והיה, כול מעבר מטה מוסדה, אשר יניח יהוה עליו, בתופים ובכינורות; ובמלחמות תנופה, נלחם־בם. לג כי־ערוך מאתמול תופתה, גם־היא למלך הוכן העמיק הרחיב; מדורתה, אש ועצים הרבה--נשמת יהוה כנחל גופרית, בוערה בה. {פ}