תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק לו

א ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקייהו, עלה סנחריב מלך־אשור על כל־ערי יהודה הבצורות--ויתפשם. ב וישלח מלך־אשור את־רבשקה מלכיש ירושלימה אל־המלך חזקייהו, בחיל כבד; ויעמוד, בתעלת הבריכה העליונה, במסילת, שדה כובס. ג וייצא אליו אליקים בן־חלקייהו, אשר על־הבית--ושבנא, הסופר, ויואח בן־אסף, המזכיר. ד ויאמר אליהם רבשקה, אמרו־נא אל־חזקייהו: כה־אמר המלך הגדול, מלך אשור, מה הביטחון הזה, אשר בטחת. ה אמרתי, אך־דבר־שפתיים, עצה וגבורה, למלחמה; עתה על־מי בטחת, כי מרדת בי. ו הנה בטחת על־משענת הקנה הרצוץ הזה, על־מצריים, אשר ייסמך איש עליו, ובא בכפו ונקבה: כן פרעה מלך־מצריים, לכל־הבוטחים עליו. ז וכי־תאמר אליי, אל־יהוה אלוהינו בטחנו: הלוא־הוא, אשר הסיר חזקייהו את־במותיו ואת־מזבחותיו, ויאמר ליהודה ולירושלים, לפני המזבח הזה תשתחוו. ח ועתה התערב נא, את־אדוני המלך אשור; ואתנה לך, אלפיים סוסים--אם־תוכל, לתת לך רוכבים עליהם. ט ואיך תשיב, את פני פחת אחד עבדי אדוני--הקטנים; ותבטח לך על־מצריים, לרכב ולפרשים. י ועתה המבלעדי יהוה, עליתי על־הארץ הזאת להשחיתה; יהוה אמר אליי, עלה אל־הארץ הזאת והשחיתה. {ס}

יא ויאמר אליקים ושבנא ויואח אל־רבשקה, דבר־נא אל־עבדיך ארמית--כי שומעים, אנחנו; ואל־תדבר אלינו, יהודית, באוזני העם, אשר על־החומה. יב ויאמר רבשקה, האל אדוניך ואליך שלחני אדוני, לדבר, את־הדברים האלה: הלוא על־האנשים, היושבים על־החומה, לאכול את־צואתם ולשתות את־מימי רגליהם, עימכם. יג ויעמוד, רבשקה, ויקרא בקול־גדול, יהודית; ויאמר--שמעו את־דברי המלך הגדול, מלך אשור. יד כה אמר המלך, אל־ישיא לכם חזקייהו: כי לא־יוכל, להציל אתכם. טו ואל־יבטח אתכם חזקייהו אל־יהוה לאמור, הצל יצילנו יהוה: לא תינתן העיר הזאת, ביד מלך אשור. טז אל־תשמעו, אל־חזקייהו; {פ}

כי כה אמר המלך אשור, עשו־איתי ברכה וצאו אליי, ואכלו איש־גפנו ואיש תאנתו, ושתו איש מי־בורו. יז עד־בואי, ולקחתי אתכם אל־ארץ כארצכם: ארץ דגן ותירוש, ארץ לחם וכרמים. יח פן־יסית אתכם חזקייהו לאמור, יהוה יצילנו; ההצילו אלוהי הגויים, איש את־ארצו, מיד, מלך אשור. יט איה אלוהי חמת, וארפד--איה, אלוהי ספרוויים; וכי־הצילו את־שומרון, מידי. כ מי, בכל־אלוהי הארצות האלה, אשר־הצילו את־ארצם, מידי; כי־יציל יהוה את־ירושלים, מידי. כא ויחרישו, ולא־ענו אותו דבר: כי־מצות המלך היא לאמור, לא תענוהו. כב ויבוא אליקים בן־חלקייהו אשר־על־הבית ושבנא הסופר ויואח בן־אסף המזכיר, אל־חזקייהו--קרועי בגדים; ויגידו לו, את דברי רבשקה. {ס}