תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק לו

א ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקייהו, עלה סנחריב מלך-אשור על כל-ערי יהודה הבצורות--ויתפשם. ב וישלח מלך-אשור את-רבשקה מלכיש ירושלימה אל-המלך חזקייהו, בחיל כבד; ויעמוד, בתעלת הבריכה העליונה, במסילת, שדה כובס. ג וייצא אליו אליקים בן-חלקייהו, אשר על-הבית--ושבנא, הסופר, ויואח בן-אסף, המזכיר. ד ויאמר אליהם רבשקה, אמרו-נא אל-חזקייהו: כה-אמר המלך הגדול, מלך אשור, מה הביטחון הזה, אשר בטחת. ה אמרתי, אך-דבר-שפתיים, עצה וגבורה, למלחמה; עתה על-מי בטחת, כי מרדת בי. ו הנה בטחת על-משענת הקנה הרצוץ הזה, על-מצריים, אשר ייסמך איש עליו, ובא בכפו ונקבה: כן פרעה מלך-מצריים, לכל-הבוטחים עליו. ז וכי-תאמר אליי, אל-יהוה אלוהינו בטחנו: הלוא-הוא, אשר הסיר חזקייהו את-במותיו ואת-מזבחותיו, ויאמר ליהודה ולירושלים, לפני המזבח הזה תשתחוו. ח ועתה התערב נא, את-אדוני המלך אשור; ואתנה לך, אלפיים סוסים--אם-תוכל, לתת לך רוכבים עליהם. ט ואיך תשיב, את פני פחת אחד עבדי אדוני--הקטנים; ותבטח לך על-מצריים, לרכב ולפרשים. י ועתה המבלעדי יהוה, עליתי על-הארץ הזאת להשחיתה; יהוה אמר אליי, עלה אל-הארץ הזאת והשחיתה. {ס}

יא ויאמר אליקים ושבנא ויואח אל-רבשקה, דבר-נא אל-עבדיך ארמית--כי שומעים, אנחנו; ואל-תדבר אלינו, יהודית, באוזני העם, אשר על-החומה. יב ויאמר רבשקה, האל אדוניך ואליך שלחני אדוני, לדבר, את-הדברים האלה: הלוא על-האנשים, היושבים על-החומה, לאכול את-צואתם ולשתות את-מימי רגליהם, עימכם. יג ויעמוד, רבשקה, ויקרא בקול-גדול, יהודית; ויאמר--שמעו את-דברי המלך הגדול, מלך אשור. יד כה אמר המלך, אל-ישיא לכם חזקייהו: כי לא-יוכל, להציל אתכם. טו ואל-יבטח אתכם חזקייהו אל-יהוה לאמור, הצל יצילנו יהוה: לא תינתן העיר הזאת, ביד מלך אשור. טז אל-תשמעו, אל-חזקייהו; {פ}

כי כה אמר המלך אשור, עשו-איתי ברכה וצאו אליי, ואכלו איש-גפנו ואיש תאנתו, ושתו איש מי-בורו. יז עד-בואי, ולקחתי אתכם אל-ארץ כארצכם: ארץ דגן ותירוש, ארץ לחם וכרמים. יח פן-יסית אתכם חזקייהו לאמור, יהוה יצילנו; ההצילו אלוהי הגויים, איש את-ארצו, מיד, מלך אשור. יט איה אלוהי חמת, וארפד--איה, אלוהי ספרוויים; וכי-הצילו את-שומרון, מידי. כ מי, בכל-אלוהי הארצות האלה, אשר-הצילו את-ארצם, מידי; כי-יציל יהוה את-ירושלים, מידי. כא ויחרישו, ולא-ענו אותו דבר: כי-מצות המלך היא לאמור, לא תענוהו. כב ויבוא אליקים בן-חלקייהו אשר-על-הבית ושבנא הסופר ויואח בן-אסף המזכיר, אל-חזקייהו--קרועי בגדים; ויגידו לו, את דברי רבשקה. {ס}