תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק ח

א ויאמר יהוה אליי, קח-לך גיליון גדול; וכתוב עליו בחרט אנוש, למהר שלל חש בז. ב ואעידה לי, עדים נאמנים--את אורייה הכוהן, ואת-זכריהו בן יברכיהו. ג ואקרב, אל-הנביאה, ותהר, ותלד בן; {ס} ויאמר יהוה, אליי, קרא שמו, מהר שלל חש בז. ד כי, בטרם יידע הנער, קרוא, אבי ואימי--יישא את-חיל דמשק, ואת שלל שומרון, לפני, מלך אשור. {ס}

ה ויוסף יהוה, דבר אליי עוד לאמור. ו יען, כי מאס העם הזה, את מי השילוח, ההולכים לאט; ומשוש את-רצין, ובן-רמליהו. ז ולכן הנה אדוניי מעלה עליהם את-מי הנהר, העצומים והרבים--את-מלך אשור, ואת-כל-כבודו; ועלה, על-כל-אפיקיו, והלך, על-כל-גדותיו. ח וחלף ביהודה שטף ועבר, עד-צוואר יגיע; והיה מוטות כנפיו, מלוא רוחב-ארצך עימנו אל. {ס}

ט רועו עמים, וחותו, והאזינו, כול מרחקי-ארץ; התאזרו וחותו, התאזרו וחותו. י עוצו עצה, ותופר; דברו דבר ולא יקום, כי עימנו אל. {ס}

יא כי כה אמר יהוה אליי, כחזקת היד; וייסרני, מלכת בדרך העם-הזה לאמור. יב לא-תאמרון קשר, לכול אשר-יאמר העם הזה קשר; ואת-מוראו לא-תיראו, ולא תעריצו. יג את-יהוה צבאות, אותו תקדישו; והוא מוראכם, והוא מעריצכם. יד והיה, למקדש; ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל, לפח ולמוקש--ליושב, ירושלים. טו וכשלו בם, רבים; ונפלו ונשברו, ונוקשו ונלכדו. {פ}

טז צור, תעודה; חתום תורה, בלימודיי. יז וחיכיתי, ליהוה, המסתיר פניו, מבית יעקוב; וקיוויתי-לו. יח הנה אנוכי, והילדים אשר נתן-לי יהוה, לאותות ולמופתים, בישראל--מעם יהוה צבאות, השוכן בהר ציון. {ס}

יט וכי-יאמרו אליכם, דרשו אל-האובות ואל-היידעונים, המצפצפים, והמהגים: הלוא-עם אל-אלוהיו ידרוש, בעד החיים אל-המתים. כ לתורה, ולתעודה; אם-לא יאמרו כדבר הזה, אשר אין-לו שחר. כא ועבר בה, נקשה ורעב; והיה כי-ירעב והתקצף, וקילל במלכו ובאלוהיו--ופנה למעלה. כב ואל-ארץ, יביט; והנה צרה וחשיכה מעוף צוקה, ואפילה מנודח. כג כי לא מועף, לאשר מוצק לה, כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי, והאחרון הכביד--דרך הים עבר הירדן, גליל הגויים.