תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק ח

א ויאמר יהוה אליי, קח־לך גיליון גדול; וכתוב עליו בחרט אנוש, למהר שלל חש בז. ב ואעידה לי, עדים נאמנים--את אורייה הכוהן, ואת־זכריהו בן יברכיהו. ג ואקרב, אל־הנביאה, ותהר, ותלד בן; {ס} ויאמר יהוה, אליי, קרא שמו, מהר שלל חש בז. ד כי, בטרם יידע הנער, קרוא, אבי ואימי--יישא את־חיל דמשק, ואת שלל שומרון, לפני, מלך אשור. {ס}

ה ויוסף יהוה, דבר אליי עוד לאמור. ו יען, כי מאס העם הזה, את מי השילוח, ההולכים לאט; ומשוש את־רצין, ובן־רמליהו. ז ולכן הנה אדוניי מעלה עליהם את־מי הנהר, העצומים והרבים--את־מלך אשור, ואת־כל־כבודו; ועלה, על־כל־אפיקיו, והלך, על־כל־גדותיו. ח וחלף ביהודה שטף ועבר, עד־צוואר יגיע; והיה מוטות כנפיו, מלוא רוחב־ארצך עימנו אל. {ס}

ט רועו עמים, וחותו, והאזינו, כול מרחקי־ארץ; התאזרו וחותו, התאזרו וחותו. י עוצו עצה, ותופר; דברו דבר ולא יקום, כי עימנו אל. {ס}

יא כי כה אמר יהוה אליי, כחזקת היד; וייסרני, מלכת בדרך העם־הזה לאמור. יב לא־תאמרון קשר, לכול אשר־יאמר העם הזה קשר; ואת־מוראו לא־תיראו, ולא תעריצו. יג את־יהוה צבאות, אותו תקדישו; והוא מוראכם, והוא מעריצכם. יד והיה, למקדש; ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל, לפח ולמוקש--ליושב, ירושלים. טו וכשלו בם, רבים; ונפלו ונשברו, ונוקשו ונלכדו. {פ}

טז צור, תעודה; חתום תורה, בלימודיי. יז וחיכיתי, ליהוה, המסתיר פניו, מבית יעקוב; וקיוויתי־לו. יח הנה אנוכי, והילדים אשר נתן־לי יהוה, לאותות ולמופתים, בישראל--מעם יהוה צבאות, השוכן בהר ציון. {ס}

יט וכי־יאמרו אליכם, דרשו אל־האובות ואל־היידעונים, המצפצפים, והמהגים: הלוא־עם אל־אלוהיו ידרוש, בעד החיים אל־המתים. כ לתורה, ולתעודה; אם־לא יאמרו כדבר הזה, אשר אין־לו שחר. כא ועבר בה, נקשה ורעב; והיה כי־ירעב והתקצף, וקילל במלכו ובאלוהיו--ופנה למעלה. כב ואל־ארץ, יביט; והנה צרה וחשיכה מעוף צוקה, ואפילה מנודח. כג כי לא מועף, לאשר מוצק לה, כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי, והאחרון הכביד--דרך הים עבר הירדן, גליל הגויים.