תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק כב

א משא, גיא חיזיון: מה־לך איפוא, כי־עלית כולך לגגות. ב תשואות מלאה, עיר הומייה--קריה, עליזה; חללייך לא חללי־חרב, ולא מתי מלחמה. ג כל־קצינייך נדדו־יחד, מקשת אוסרו; כל־נמצאייך אוסרו יחדיו, מרחוק ברחו. ד על־כן אמרתי שעו מני, אמרר בבכי; אל־תאיצו לנחמני, על־שוד בת־עמי. ה כי יום מהומה ומבוסה ומבוכה, לאדוניי יהוה צבאות--בגיא חיזיון; מקרקר קיר, ושוע אל־ההר. ו ועילם נשא אשפה, ברכב אדם פרשים; וקיר ערה, מגן. ז ויהי מבחר־עמקייך, מלאו רכב; והפרשים, שות שתו השערה. ח ויגל, את מסך יהודה; ותבט ביום ההוא, אל־נשק בית היער. ט ואת בקיעי עיר־דויד ראיתם, כי־רבו; ותקבצו, את־מי הבריכה התחתונה. י ואת־בתי ירושלים, ספרתם; ותתצו, הבתים, לבצר, החומה. יא ומקוה עשיתם, בין החומותיים, למי, הבריכה הישנה; ולא הבטתם אל־עושיה, ויוצרה מרחוק לא ראיתם. יב ויקרא, אדוניי יהוה צבאות--ביום ההוא: לבכי, ולמספד, ולקורחה, ולחגור שק. יג והנה ששון ושמחה, הרוג בקר ושחוט צאן, אכול בשר, ושתות יין; אכול ושתה, כי מחר נמות. יד ונגלה באוזניי, יהוה צבאות: אם־יכופר העוון הזה לכם, עד־תמותון, אמר אדוניי יהוה, צבאות. {פ}

טו כה אמר אדוניי יהוה, צבאות: לך־בוא אל־הסוכן הזה, על־שבנא אשר על־הבית. טז מה־לך פה ומי לך פה, כי־חצבת לך פה קבר; חוצבי מרום קברו, חוקקי בסלע משכן לו. יז הנה יהוה מטלטלך, טלטלה גבר; ועוטך, עטה. יח צנוף יצנופך, צנפה, כדור, אל־ארץ רחבת ידיים; שמה תמות, ושמה מרכבות כבודך--קלון, בית אדוניך. יט והדפתיך, ממצבך; וממעמדך, יהרסך. כ והיה, ביום ההוא; וקראתי לעבדי, לאליקים בן־חלקייהו. כא והלבשתיו כותונתך, ואבנטך אחזקנו, וממשלתך, אתן בידו; והיה לאב ליושב ירושלים, ולבית יהודה. כב ונתתי מפתח בית־דויד, על־שכמו; ופתח ואין סוגר, וסגר ואין פותח. כג ותקעתיו יתד, במקום נאמן; והיה לכיסא כבוד, לבית אביו. כד ותלו עליו כול כבוד בית־אביו, הצאצאים והצפיעות, כול, כלי הקטן--מכלי, האגנות, ועד, כל־כלי הנבלים. כה ביום ההוא, נאום יהוה צבאות, תמוש היתד, התקועה במקום נאמן; ונגדעה ונפלה, ונכרת המשא אשר־עליה--כי יהוה, דיבר. {פ}