תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק סב

א למען ציון לא אחשה, ולמען ירושלים לא אשקוט, עד־ייצא כנוגה צדקה, וישועתה כלפיד יבער. ב וראו גויים צדקך, וכל־מלכים כבודך; וקורא לך שם חדש, אשר פי יהוה ייקובנו. ג והיית עטרת תפארת, ביד־יהוה; וצניף מלוכה, בכף־אלוהייך. ד לא־ייאמר לך עוד עזובה, ולארצך לא־ייאמר עוד שממה--כי לך ייקרא חפצי־בה, ולארצך בעולה: כי־חפץ יהוה בך, וארצך תיבעל. ה כי־יבעל בחור בתולה, יבעלוך בנייך; ומשוש חתן על־כלה, ישיש עלייך אלוהייך. ו על־חומותייך ירושלים, הפקדתי שומרים--כל־היום וכל־הלילה תמיד, לא יחשו; המזכירים, את־יהוה--אל־דומי, לכם. ז ואל־תיתנו דומי, לו: עד־יכונן ועד־ישים את־ירושלים, תהילה--בארץ. ח נשבע יהוה בימינו, ובזרוע עוזו: אם־אתן את־דגנך עוד מאכל, לאויבייך, ואם־ישתו בני־נכר תירושך, אשר יגעת בו. ט כי מאספיו יאכלוהו, והיללו את־יהוה; ומקבציו ישתוהו, בחצרות קודשי. {ס}

י עברו עברו בשערים, פנו דרך העם; סולו סולו המסילה סקלו מאבן, הרימו נס על־העמים. יא הנה יהוה, השמיע אל־קצה הארץ, אמרו לבת־ציון, הנה ישעך בא; הנה שכרו איתו, ופעולתו לפניו. יב וקראו להם עם־הקודש, גאולי יהוה; ולך ייקרא דרושה, עיר לא נעזבה. {ס}