תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק יג

א משא, בבל--אשר חזה, ישעיהו בן־אמוץ. ב על הר־נשפה שאו־נס, הרימו קול להם; הניפו יד, ויבואו פתחי נדיבים. ג אני ציוויתי, למקודשיי; גם קראתי גיבוריי לאפי, עליזי גאוותי. ד קול המון בהרים, דמות עם־רב; קול שאון ממלכות גויים, נאספים--יהוה צבאות, מפקד צבא מלחמה. ה באים מארץ מרחק, מקצה השמיים; יהוה וכלי זעמו, לחבל כל־הארץ. {ס}

ו הילילו, כי קרוב יום יהוה; כשוד, משדיי יבוא. ז על־כן, כל־ידיים תרפינה; וכל־לבב אנוש, יימס. ח ונבהלו--צירים וחבלים יאחזון, כיולדה יחילון; איש אל־ריעהו יתמהו, פני להבים פניהם. ט הנה יום־יהוה בא, אכזרי ועברה וחרון אף--לשום הארץ לשמה, וחטאיה ישמיד ממנה. י כי־כוכבי השמיים וכסיליהם, לא יהלו אורם; חשך השמש בצאתו, וירח לא־יגיה אורו. יא ופקדתי על־תבל רעה, ועל־רשעים עוונם; והשבתי גאון זדים, וגאוות עריצים אשפיל. יב אוקיר אנוש, מפז; ואדם, מכתם אופיר. יג על־כן שמיים ארגיז, ותרעש הארץ ממקומה--בעברת יהוה צבאות, וביום חרון אפו. יד והיה כצבי מודח, וכצאן ואין מקבץ: איש אל־עמו יפנו, ואיש אל־ארצו ינוסו. טו כל־הנמצא, יידקר; וכל־הנספה, ייפול בחרב. טז ועולליהם ירוטשו, לעיניהם; יישסו, בתיהם, ונשיהם, תישכבנה. יז הנני מעיר עליהם, את־מדיי, אשר־כסף לא יחשובו, וזהב לא יחפצו־בו. יח וקשתות, נערים תרטשנה: ופרי־בטן לא ירחמו, על־בנים לא־תחוס עינם. יט והייתה בבל צבי ממלכות, תפארת גאון כשדים, כמהפכת אלוהים, את־סדום ואת־עמורה. כ לא־תשב לנצח, ולא תשכון עד־דור ודור; ולא־יהל שם ערבי, ורועים לא־ירביצו שם. כא ורבצו־שם ציים, ומלאו בתיהם אוחים; ושכנו שם בנות יענה, ושעירים ירקדו־שם. כב וענה איים באלמנותיו, ותנים בהיכלי עונג; וקרוב לבוא עיתה, וימיה לא יימשכו.