תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק ב

א הדבר אשר חזה, ישעיהו בן־אמוץ, על־יהודה, וירושלים. ב והיה באחרית הימים, נכון יהיה הר בית־יהוה בראש ההרים, ונישא, מגבעות; ונהרו אליו, כל־הגויים. ג והלכו עמים רבים, ואמרו לכו ונעלה אל־הר־יהוה אל־בית אלוהי יעקוב, ויורנו מדרכיו, ונלכה באורחותיו: כי מציון תצא תורה, ודבר־יהוה מירושלים. ד ושפט בין הגויים, והוכיח לעמים רבים; וכיתתו חרבותם לאיתים, וחניתותיהם למזמרות--לא־יישא גוי אל־גוי חרב, ולא־ילמדו עוד מלחמה. {פ}

ה בית, יעקוב--לכו ונלכה, באור יהוה. ו כי נטשת, עמך בית יעקוב--כי מלאו מקדם, ועוננים כפלשתים; ובילדי נוכרים, ישפיקו. ז ותימלא ארצו כסף וזהב, ואין קצה לאוצרותיו; ותימלא ארצו סוסים, ואין קצה למרכבותיו. ח ותימלא ארצו, אלילים: למעשה ידיו ישתחוו, לאשר עשו אצבעותיו. ט ויישח אדם, וישפל־איש; ואל־תישא, להם. י בוא בצור, והיטמן בעפר, מפני פחד יהוה, ומהדר גאונו. יא עיני גבהות אדם, שפל, ושח, רום אנשים; ונשגב יהוה לבדו, ביום ההוא. {פ}

יב כי יום ליהוה צבאות, על כל־גאה--ורם; ועל, כל־נישא ושפל. יג ועל כל־ארזי הלבנון, הרמים והנישאים; ועל, כל־אלוני הבשן. יד ועל, כל־ההרים הרמים; ועל, כל־הגבעות הנישאות. טו ועל, כל־מגדל גבוה; ועל, כל־חומה בצורה. טז ועל, כל־אונייות תרשיש; ועל, כל־שכייות החמדה. יז ושח גבהות האדם, ושפל רום אנשים; ונשגב יהוה לבדו, ביום ההוא. יח והאלילים, כליל יחלוף. יט ובאו במערות צורים, ובמחילות עפר--מפני פחד יהוה, ומהדר גאונו, בקומו, לערוץ הארץ. כ ביום ההוא, ישליך האדם, את אלילי כספו, ואת אלילי זהבו--אשר עשו־לו להשתחוות, לחפור פירות ולעטלפים. כא לבוא בנקרות הצורים, ובסעיפי הסלעים--מפני פחד יהוה, ומהדר גאונו, בקומו, לערוץ הארץ. כב חדלו לכם מן־האדם, אשר נשמה באפו: כי־במה נחשב, הוא. {פ}