תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק י

א הוי החוקקים, חקקי-אוון; ומכתבים עמל, כיתבו. ב להטות מדין, דלים, ולגזול, משפט עניי עמי--להיות אלמנות שללם, ואת-יתומים יבוזו. ג ומה-תעשו ליום פקודה, ולשואה ממרחק תבוא: על-מי תנוסו לעזרה, ואנה תעזבו כבודכם. ד בלתי כרע תחת אסיר, ותחת הרוגים ייפולו; בכל-זאת לא-שב אפו, ועוד ידו נטויה. {פ}

ה הוי אשור, שבט אפי; ומטה-הוא בידם, זעמי. ו בגוי חנף אשלחנו, ועל-עם עברתי אצוונו--לשלול שלל ולבוז בז, ולשומו מרמס כחומר חוצות. ז והוא לא-כן ידמה, ולבבו לא-כן יחשוב: כי להשמיד בלבבו, ולהכרית גויים לא מעט. ח כי, יאמר: הלוא שריי יחדיו, מלכים. ט הלוא ככרכמיש, כלנו: אם-לא כארפד חמת, אם-לא כדמשק שומרון. י כאשר מצאה ידי, לממלכות האליל; ופסיליהם, מירושלים ומשומרון. יא הלוא, כאשר עשיתי לשומרון--ולאליליה: כן אעשה לירושלים, ולעצביה. {פ}

יב והיה, כי-יבצע אדוניי את-כל-מעשהו, בהר ציון, ובירושלים--אפקוד, על-פרי-גודל לבב מלך-אשור, ועל-תפארת, רום עיניו. יג כי אמר, בכוח ידי עשיתי, ובחכמתי, כי נבונותי; ואסיר גבולות עמים, ועתודותיהם שושתי, ואוריד כאביר, יושבים. יד ותמצא כקן ידי, לחיל העמים, וכאסוף ביצים עזובות, כל-הארץ אני אספתי; ולא היה נודד כנף, ופוצה פה ומצפצף. טו היתפאר, הגרזן, על, החוצב בו: אם-יתגדל המשור, על-מניפו, כהניף שבט ואת-מרימיו, כהרים מטה לא-עץ. {פ}

טז לכן ישלח האדון יהוה צבאות, במשמניו--רזון; ותחת כבודו ייקד יקוד, כיקוד אש. יז והיה אור-ישראל לאש, וקדושו ללהבה; ובערה, ואכלה שיתו ושמירו--ביום אחד. יח וכבוד יערו וכרמילו, מנפש ועד-בשר יכלה; והיה, כמסוס נוסס. יט ושאר עץ יערו, מספר יהיו; ונער, יכתבם. {ס}

כ והיה ביום ההוא, לא-יוסיף עוד שאר ישראל ופליטת בית-יעקוב, להישען, על-מכהו; ונשען, על-יהוה קדוש ישראל--באמת. כא שאר ישוב, שאר יעקוב--אל-אל, גיבור. כב כי אם-יהיה עמך ישראל, כחול הים--שאר, ישוב בו; כיליון חרוץ, שוטף צדקה. כג כי כלה, ונחרצה--אדוניי יהוה צבאות, עושה בקרב כל-הארץ. {פ}

כד לכן, כה-אמר אדוניי יהוה צבאות, אל-תירא עמי יושב ציון, מאשור; בשבט יכך, ומטהו יישא-עליך בדרך מצריים. כה כי-עוד, מעט מזער, וכלה זעם, ואפי על-תבליתם. כו ועורר עליו יהוה צבאות, שוט, כמכת מדיין, בצור עורב; ומטהו, על-הים, ונשאו, בדרך מצריים. כז והיה ביום ההוא, יסור סובולו מעל שכמך, ועולו, מעל צווארך; וחובל עול, מפני-שמן. כח בא על-עיית, עבר במגרון; למכמש, יפקיד כליו. כט עברו, מעברה, גבע, מלון לנו; חרדה, הרמה--גבעת שאול, נסה. ל צהלי קולך, בת-גלים; הקשיבי לישה, ענייה ענתות. לא נדדה, מדמנה; יושבי הגבים, העיזו. לב עוד היום, בנוב לעמוד; ינופף ידו הר בת-ציון, גבעת ירושלים. {פ}

לג הנה האדון יהוה צבאות, מסעף פורה במערצה; ורמי הקומה גדועים, והגבוהים ישפלו. לד וניקף סבכי היער, בברזל; והלבנון, באדיר ייפול. {ס}