תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק טז

א שלחו־כר מושל־ארץ, מסלע מדברה, אל־הר, בת־ציון. ב והיה כעוף־נודד, קן משולח--תהיינה בנות מואב, מעברות לארנון. ג הביאי עצה עשו פלילה, שיתי כליל צילך בתוך צוהריים; סתרי, נידחים--נודד, אל־תגלי. ד יגורו בך נידחיי, מואב הוי־סתר למו מפני שודד: כי־אפס המץ כלה שוד, תמו רומס מן־הארץ. {ס}

ה והוכן בחסד כיסא, וישב עליו באמת באוהל דויד; שופט ודורש משפט, ומהיר צדק. ו שמענו גאון־מואב, גא מאוד: גאוותו וגאונו ועברתו, לא־כן בדיו. ז לכן, ייליל מואב למואב--כולו ייליל: לאשישי קיר־חרשת תהגו, אך־נכאים. ח כי שדמות חשבון אומלל גפן שבמה, בעלי גויים הלמו שרוקיה--עד־יעזר נגעו, תעו מדבר; שלוחותיה, ניטשו עברו ים. ט על־כן אבכה בבכי יעזר, גפן שבמה, אריווך דמעתי, חשבון ואלעלה: כי על־קיצך ועל־קצירך, הידד נפל. י ונאסף שמחה וגיל מן־הכרמל, ובכרמים לא־ירונן לא ירועע; יין, ביקבים לא־ידרוך הדורך--הידד השבתי. יא על־כן מעיי למואב, ככינור יהמו; וקרבי, לקיר חרש. יב והיה כי־נראה כי־נלאה מואב, על־הבמה; ובא אל־מקדשו להתפלל, ולא יוכל. {ס}

יג זה הדבר, אשר דיבר יהוה אל־מואב--מאז. יד ועתה, דיבר יהוה לאמור, בשלוש שנים כשני שכיר, ונקלה כבוד מואב בכול ההמון הרב; ושאר מעט מזער, לא כביר. {פ}