תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק ט

א העם ההולכים בחושך, ראו אור גדול: יושבי בארץ צלמוות, אור נגה עליהם. ב הרבית הגוי, לו הגדלת השמחה; שמחו לפניך כשמחת בקציר, כאשר יגילו בחלקם שלל. ג כי את-עול סובולו, ואת מטה שכמו, שבט, הנוגש בו--החיתות, כיום מדיין. ד כי כל-סאון סואן ברעש, ושמלה מגוללה בדמים; והייתה לשריפה, מאכולת אש. ה כי-ילד יולד-לנו, בן ניתן-לנו, ותהי המשרה, על-שכמו; ויקרא שמו פלא יועץ, אל גיבור, אבי-עד, שר-שלום. ו למרבה המשרה ולשלום אין-קץ, על-כיסא דויד ועל-ממלכתו, להכין אותה ולסעדה, במשפט ובצדקה; מעתה, ועד-עולם, קנאת יהוה צבאות, תעשה-זאת. {פ}

ז דבר שלח אדוניי, ביעקוב; ונפל, בישראל. ח וידעו העם כולו, אפריים ויושב שומרון, בגאווה ובגודל לבב, לאמור. ט לבינים נפלו, וגזית נבנה; שקמים גודעו, וארזים נחליף. י וישגב יהוה את-צרי רצין, עליו; ואת-אויביו, יסכסך. יא ארם מקדם, ופלשתים מאחור, ויאכלו את-ישראל, בכל-פה; בכל-זאת לא-שב אפו, ועוד ידו נטויה. יב והעם לא-שב, עד-המכהו; ואת-יהוה צבאות, לא דרשו. {ס}

יג ויכרת יהוה מישראל, ראש וזנב כיפה ואגמון--יום אחד. יד זקן ונשוא-פנים, הוא הראש; ונביא מורה-שקר, הוא הזנב. טו ויהיו מאשרי העם-הזה, מתעים; ומאושריו, מבולעים. טז על-כן על-בחוריו לא-ישמח אדוניי, ואת-יתומיו ואת-אלמנותיו לא ירחם--כי כולו חנף ומרע, וכל-פה דובר נבלה; בכל-זאת לא-שב אפו, ועוד ידו נטויה. יז כי-בערה כאש רשעה, שמיר ושית תאכל; ותיצת בסבכי היער, ויתאבכו גאות עשן. יח בעברת יהוה צבאות, נעתם ארץ; ויהי העם כמאכולת אש, איש אל-אחיו לא יחמולו. יט ויגזור על-ימין ורעב, ויאכל על-שמאל ולא שבעו: איש בשר-זרועו, יאכלו. כ מנשה את-אפריים, ואפריים את-מנשה--יחדיו המה, על-יהודה; בכל-זאת לא-שב אפו, ועוד ידו נטויה. {ס}