תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק ט

א העם ההולכים בחושך, ראו אור גדול: יושבי בארץ צלמוות, אור נגה עליהם. ב הרבית הגוי, לו הגדלת השמחה; שמחו לפניך כשמחת בקציר, כאשר יגילו בחלקם שלל. ג כי את־עול סובולו, ואת מטה שכמו, שבט, הנוגש בו--החיתות, כיום מדיין. ד כי כל־סאון סואן ברעש, ושמלה מגוללה בדמים; והייתה לשריפה, מאכולת אש. ה כי־ילד יולד־לנו, בן ניתן־לנו, ותהי המשרה, על־שכמו; ויקרא שמו פלא יועץ, אל גיבור, אבי־עד, שר־שלום. ו למרבה המשרה ולשלום אין־קץ, על־כיסא דויד ועל־ממלכתו, להכין אותה ולסעדה, במשפט ובצדקה; מעתה, ועד־עולם, קנאת יהוה צבאות, תעשה־זאת. {פ}

ז דבר שלח אדוניי, ביעקוב; ונפל, בישראל. ח וידעו העם כולו, אפריים ויושב שומרון, בגאווה ובגודל לבב, לאמור. ט לבינים נפלו, וגזית נבנה; שקמים גודעו, וארזים נחליף. י וישגב יהוה את־צרי רצין, עליו; ואת־אויביו, יסכסך. יא ארם מקדם, ופלשתים מאחור, ויאכלו את־ישראל, בכל־פה; בכל־זאת לא־שב אפו, ועוד ידו נטויה. יב והעם לא־שב, עד־המכהו; ואת־יהוה צבאות, לא דרשו. {ס}

יג ויכרת יהוה מישראל, ראש וזנב כיפה ואגמון--יום אחד. יד זקן ונשוא־פנים, הוא הראש; ונביא מורה־שקר, הוא הזנב. טו ויהיו מאשרי העם־הזה, מתעים; ומאושריו, מבולעים. טז על־כן על־בחוריו לא־ישמח אדוניי, ואת־יתומיו ואת־אלמנותיו לא ירחם--כי כולו חנף ומרע, וכל־פה דובר נבלה; בכל־זאת לא־שב אפו, ועוד ידו נטויה. יז כי־בערה כאש רשעה, שמיר ושית תאכל; ותיצת בסבכי היער, ויתאבכו גאות עשן. יח בעברת יהוה צבאות, נעתם ארץ; ויהי העם כמאכולת אש, איש אל־אחיו לא יחמולו. יט ויגזור על־ימין ורעב, ויאכל על־שמאל ולא שבעו: איש בשר־זרועו, יאכלו. כ מנשה את־אפריים, ואפריים את־מנשה--יחדיו המה, על־יהודה; בכל־זאת לא־שב אפו, ועוד ידו נטויה. {ס}