תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק סג

א מי־זה בא מאדום, חמוץ בגדים מבוצרה, זה הדור בלבושו, צועה ברוב כוחו; אני מדבר בצדקה, רב להושיע. ב מדוע אדום, ללבושך; ובגדיך, כדורך בגת. ג פורה דרכתי לבדי, ומעמים אין־איש איתי, ואדרכם באפי, וארמסם בחמתי; ויז נצחם על־בגדיי, וכל־מלבושיי אגאלתי. ד כי יום נקם, בליבי; ושנת גאוליי, באה. ה ואביט ואין עוזר, ואשתומם ואין סומך; ותושע לי זרועי, וחמתי היא סמכתני. ו ואבוס עמים באפי, ואשכרם בחמתי; ואוריד לארץ, נצחם. {ס}

ז חסדי יהוה אזכיר, תהילות יהוה, כעל, כול אשר־גמלנו יהוה; ורב־טוב לבית ישראל, אשר־גמלם כרחמיו וכרוב חסדיו. ח ויאמר אך־עמי המה, בנים לא ישקרו; ויהי להם, למושיע. ט בכל־צרתם לו צר, ומלאך פניו הושיעם--באהבתו ובחמלתו, הוא גאלם; וינטלם וינשאם, כל־ימי עולם. י והמה מרו ועיצבו, את־רוח קודשו; וייהפך להם לאויב, הוא נלחם־בם. יא ויזכור ימי־עולם, משה עמו; איה המעלם מים, את רועי צאנו--איה השם בקרבו, את־רוח קודשו. יב מוליך לימין משה, זרוע תפארתו; בוקע מים מפניהם, לעשות לו שם עולם. יג מוליכם, בתהומות; כסוס במדבר, לא ייכשלו. יד כבהמה בבקעה תרד, רוח יהוה תניחנו--כן ניהגת עמך, לעשות לך שם תפארת. טו הבט משמיים וראה, מזבול קודשך ותפארתך: איה קנאתך וגבורותיך, המון מעיך ורחמיך אליי התאפקו. טז כי־אתה אבינו--כי אברהם לא ידענו, וישראל לא יכירנו: אתה יהוה אבינו, גואלנו מעולם שמך. יז למה תתענו יהוה מדרכיך, תקשיח ליבנו מיראתך; שוב למען עבדיך, שבטי נחלתך. יח למצער, ירשו עם־קודשך; צרינו, בוססו מקדשך. יט היינו, מעולם לא־משלת בם--לא־נקרא שמך, עליהם; לו־קרעת שמיים ירדת, מפניך הרים נזולו.