תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק יט

א משא, מצריים: הנה יהוה רוכב על-עב קל, ובא מצריים, ונעו אלילי מצריים מפניו, ולבב מצריים יימס בקרבו. ב וסיכסכתי מצריים במצריים, ונלחמו איש-באחיו ואיש בריעהו, עיר בעיר, ממלכה בממלכה. ג ונבקה רוח-מצריים בקרבו, ועצתו אבלע; ודרשו אל-האלילים ואל-האיטים, ואל-האובות ואל-היידעונים. ד וסיכרתי, את-מצריים, ביד, אדונים קשה; ומלך עז ימשול-בם, נאום האדון יהוה צבאות. ה ונישתו-מים, מהים; ונהר, יחרב ויבש. ו והאזניחו נהרות, דללו וחרבו יאורי מצור; קנה וסוף, קמלו. ז ערות על-יאור, על-פי יאור; וכול מזרע יאור, ייבש נידף ואיננו. ח ואנו, הדייגים, ואבלו, כל-משליכי ביאור חכה; ופורשי מכמורת על-פני-מים, אומללו. ט ובושו עובדי פשתים, שריקות; ואורגים, חוריי. י והיו שתותיה, מדוכאים; כל-עושי שכר, אגמי-נפש. יא אך-אווילים, שרי צוען, חכמי יועצי פרעה, עצה נבערה; איך תאמרו אל-פרעה, בן-חכמים אני בן-מלכי-קדם. יב אים איפוא חכמיך, ויגידו נא לך; ויידעו, מה-יעץ יהוה צבאות על-מצריים. יג נואלו שרי צוען, נישאו שרי נוף; התעו את-מצריים, פינת שבטיה. יד יהוה מסך בקרבה, רוח עיוועים; והתעו את-מצריים בכל-מעשהו, כהיתעות שיכור בקיאו. טו ולא-יהיה למצריים, מעשה, אשר יעשה ראש וזנב, כיפה ואגמון. טז ביום ההוא, יהיה מצריים כנשים; וחרד ופחד, מפני תנופת יד-יהוה צבאות, אשר-הוא, מניף עליו. יז והייתה אדמת יהודה למצריים, לחוגא, כול אשר יזכיר אותה אליו, יפחד--מפני, עצת יהוה צבאות, אשר-הוא, יועץ עליו. {ס}

יח ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצריים, מדברות שפת כנען, ונשבעות, ליהוה צבאות: עיר ההרס, ייאמר לאחת. {ס}

יט ביום ההוא, יהיה מזבח ליהוה, בתוך, ארץ מצריים; ומצבה אצל-גבולה, ליהוה. כ והיה לאות ולעד ליהוה צבאות, בארץ מצריים: כי-יצעקו אל-יהוה מפני לוחצים, וישלח להם מושיע ורב והצילם. כא ונודע יהוה למצריים, וידעו מצריים את-יהוה ביום ההוא; ועבדו זבח ומנחה, ונדרו-נדר ליהוה ושילמו. כב ונגף יהוה את-מצריים, נגוף ורפוא; ושבו, עד-יהוה, ונעתר להם, ורפאם. {ס}

כג ביום ההוא, תהיה מסילה ממצריים אשורה, ובא-אשור במצריים, ומצריים באשור; ועבדו מצריים, את-אשור. {ס}

כד ביום ההוא, יהיה ישראל שלישייה, למצריים, ולאשור: ברכה, בקרב הארץ. כה אשר בירכו יהוה צבאות, לאמור: ברוך עמי מצריים, ומעשה ידיי אשור, ונחלתי, ישראל. {ס}