תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק יט

א משא, מצריים: הנה יהוה רוכב על־עב קל, ובא מצריים, ונעו אלילי מצריים מפניו, ולבב מצריים יימס בקרבו. ב וסיכסכתי מצריים במצריים, ונלחמו איש־באחיו ואיש בריעהו, עיר בעיר, ממלכה בממלכה. ג ונבקה רוח־מצריים בקרבו, ועצתו אבלע; ודרשו אל־האלילים ואל־האיטים, ואל־האובות ואל־היידעונים. ד וסיכרתי, את־מצריים, ביד, אדונים קשה; ומלך עז ימשול־בם, נאום האדון יהוה צבאות. ה ונישתו־מים, מהים; ונהר, יחרב ויבש. ו והאזניחו נהרות, דללו וחרבו יאורי מצור; קנה וסוף, קמלו. ז ערות על־יאור, על־פי יאור; וכול מזרע יאור, ייבש נידף ואיננו. ח ואנו, הדייגים, ואבלו, כל־משליכי ביאור חכה; ופורשי מכמורת על־פני־מים, אומללו. ט ובושו עובדי פשתים, שריקות; ואורגים, חוריי. י והיו שתותיה, מדוכאים; כל־עושי שכר, אגמי־נפש. יא אך־אווילים, שרי צוען, חכמי יועצי פרעה, עצה נבערה; איך תאמרו אל־פרעה, בן־חכמים אני בן־מלכי־קדם. יב אים איפוא חכמיך, ויגידו נא לך; ויידעו, מה־יעץ יהוה צבאות על־מצריים. יג נואלו שרי צוען, נישאו שרי נוף; התעו את־מצריים, פינת שבטיה. יד יהוה מסך בקרבה, רוח עיוועים; והתעו את־מצריים בכל־מעשהו, כהיתעות שיכור בקיאו. טו ולא־יהיה למצריים, מעשה, אשר יעשה ראש וזנב, כיפה ואגמון. טז ביום ההוא, יהיה מצריים כנשים; וחרד ופחד, מפני תנופת יד־יהוה צבאות, אשר־הוא, מניף עליו. יז והייתה אדמת יהודה למצריים, לחוגא, כול אשר יזכיר אותה אליו, יפחד--מפני, עצת יהוה צבאות, אשר־הוא, יועץ עליו. {ס}

יח ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצריים, מדברות שפת כנען, ונשבעות, ליהוה צבאות: עיר ההרס, ייאמר לאחת. {ס}

יט ביום ההוא, יהיה מזבח ליהוה, בתוך, ארץ מצריים; ומצבה אצל־גבולה, ליהוה. כ והיה לאות ולעד ליהוה צבאות, בארץ מצריים: כי־יצעקו אל־יהוה מפני לוחצים, וישלח להם מושיע ורב והצילם. כא ונודע יהוה למצריים, וידעו מצריים את־יהוה ביום ההוא; ועבדו זבח ומנחה, ונדרו־נדר ליהוה ושילמו. כב ונגף יהוה את־מצריים, נגוף ורפוא; ושבו, עד־יהוה, ונעתר להם, ורפאם. {ס}

כג ביום ההוא, תהיה מסילה ממצריים אשורה, ובא־אשור במצריים, ומצריים באשור; ועבדו מצריים, את־אשור. {ס}

כד ביום ההוא, יהיה ישראל שלישייה, למצריים, ולאשור: ברכה, בקרב הארץ. כה אשר בירכו יהוה צבאות, לאמור: ברוך עמי מצריים, ומעשה ידיי אשור, ונחלתי, ישראל. {ס}