תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק לד

א קרבו גויים לשמוע, ולאומים הקשיבו; תשמע הארץ ומלואה, תבל וכל־צאצאיה. ב כי קצף ליהוה על־כל־הגויים, וחמה על־כל־צבאם; החרימם, נתנם לטבח. ג וחלליהם יושלכו, ופגריהם יעלה בואשם; ונמסו הרים, מדמם. ד ונמקו כל־צבא השמיים, ונגולו כספר השמיים; וכל־צבאם ייבול--כנבול עלה מגפן, וכנובלת מתאנה. ה כי־ריוותה בשמיים, חרבי; הנה על־אדום תרד, ועל־עם חרמי למשפט. ו חרב ליהוה מלאה דם, הודשנה מחלב, מדם כרים ועתודים, מחלב כליות אילים: כי זבח ליהוה בבוצרה, וטבח גדול בארץ אדום. ז וירדו ראמים עימם, ופרים עם־אבירים; וריוותה ארצם מדם, ועפרם מחלב ידושן. ח כי יום נקם, ליהוה--שנת שילומים, לריב ציון. ט ונהפכו נחליה לזפת, ועפרה לגופרית; והייתה ארצה, לזפת בוערה. י לילה ויומם לא תכבה, לעולם יעלה עשנה; מדור לדור, תחרב--לנצח נצחים, אין עובר בה. יא וירשוה קאת וקיפוד, וינשוף ועורב ישכנו־בה; ונטה עליה קו־תוהו, ואבני־בוהו. יב חוריה ואין־שם, מלוכה יקראו; וכל־שריה, יהיו אפס. יג ועלתה ארמנותיה סירים, קימוש וחוח במבצריה; והייתה נווה תנים, חציר לבנות יענה. יד ופגשו ציים את־איים, ושעיר על־ריעהו יקרא; אך־שם הרגיעה לילית, ומצאה לה מנוח. טו שמה קיננה קיפוז ותמלט, ובקעה ודגרה בצילה; אך־שם נקבצו דיות, אישה רעותה. טז דרשו מעל־ספר יהוה, וקראו--אחת מהנה לא נעדרה, אישה רעותה לא פקדו: כי־פי הוא ציווה, ורוחו הוא קיבצן. יז והוא־הפיל להן גורל, וידו חילקתה להם בקו; עד־עולם, יירשוה--לדור ודור, ישכנו־בה. {ס}