תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק נז

א הצדיק אבד, ואין איש שם על־לב; ואנשי־חסד נאספים באין מבין, כי־מפני הרעה נאסף הצדיק. ב יבוא שלום, ינוחו על־משכבותם; הולך, נכוחו. {ס}

ג ואתם קרבו־הנה, בני עוננה; זרע מנאף, ותזנה. ד על־מי, תתענגו--על־מי תרחיבו פה, תאריכו לשון; הלוא־אתם ילדי־פשע, זרע שקר. ה הניחמים, באלים, תחת, כל־עץ רענן; שוחטי הילדים בנחלים, תחת סעיפי הסלעים. ו בחלקי־נחל חלקך, הם הם גורלך; גם־להם שפכת נסך, העלית מנחה--העל אלה, אינחם. ז על הר־גבוה ונישא, שמת משכבך; גם־שם עלית, לזבוח זבח. ח ואחר הדלת והמזוזה, שמת זכרונך: כי מאיתי גילית ותעלי, הרחבת משכבך ותכרות־לך מהם--אהבת משכבם, יד חזית. ט ותשורי למלך בשמן, ותרבי ריקוחייך; ותשלחי צירייך עד־מרחוק, ותשפילי עד־שאול. י ברוב דרכך יגעת, לא אמרת נואש; חית ידך מצאת, על־כן לא חלית. יא ואת־מי דאגת ותיראי, כי תכזבי, ואותי לא זכרת, לא־שמת על־ליבך; הלוא אני מחשה ומעולם, ואותי לא תיראי. יב אני אגיד, צדקתך; ואת־מעשייך, ולא יועילוך. יג בזעקך יצילוך קיבוצייך, ואת־כולם יישא־רוח ייקח־הבל; והחוסה בי ינחל־ארץ, ויירש הר־קודשי. יד ואמר סולו־סולו, פנו־דרך; הרימו מכשול, מדרך עמי. {ס}

טו כי כה אמר רם ונישא, שוכן עד וקדוש שמו--מרום וקדוש, אשכון; ואת־דכא, ושפל־רוח, להחיות רוח שפלים, ולהחיות לב נדכאים. טז כי לא לעולם אריב, ולא לנצח אקצוף: כי־רוח מלפניי יעטוף, ונשמות אני עשיתי. יז בעוון בצעו קצפתי ואכהו, הסתר ואקצוף; וילך שובב, בדרך ליבו. יח דרכיו ראיתי, וארפאהו; ואנחהו, ואשלם ניחומים לו ולאביליו. יט בורא, ניב שפתיים; שלום שלום לרחוק ולקרוב, אמר יהוה--ורפאתיו. כ והרשעים, כים נגרש: כי השקט לא יוכל, ויגרשו מימיו רפש וטיט. כא אין שלום, אמר אלוהיי לרשעים. {פ}