תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק כז

א ביום ההוא יפקוד יהוה בחרבו הקשה והגדולה והחזקה, על לוויתן נחש בריח, ועל לוויתן, נחש עקלתון; והרג את־התנין, אשר בים. {ס}

ב ביום, ההוא, כרם חמר, ענו־לה. ג אני יהוה נוצרה, לרגעים אשקנה: פן יפקוד עליה, לילה ויום אצורנה. ד חמה, אין לי: מי־ייתנני שמיר שית, במלחמה--אפשעה בה, אציתנה יחד. ה או יחזק במעוזי, יעשה שלום לי; שלום, יעשה־לי. ו הבאים ישרש יעקוב, יציץ ופרח ישראל; ומלאו פני־תבל, תנובה. {פ}

ז הכמכת מכהו, הכהו: אם־כהרג הרוגיו, הורג. ח בסאסאה, בשלחה תריבנה; הגה ברוחו הקשה, ביום קדים. ט לכן, בזאת יכופר עוון־יעקוב, וזה, כל־פרי הסיר חטאתו: בשומו כל־אבני מזבח, כאבני־גיר מנופצות, לא־יקומו אשרים, וחמנים. י כי עיר בצורה, בדד, נווה, משולח ונעזב כמדבר; שם ירעה עגל ושם ירבץ, וכילה סעיפיה. יא ביבוש קצירה, תישברנה, נשים, באות מאירות אותה: כי לא עם־בינות, הוא--על־כן לא־ירחמנו עושהו, ויוצרו לא יחוננו. {פ}

יב והיה ביום ההוא, יחבוט יהוה משיבולת הנהר עד־נחל מצריים; ואתם תלוקטו לאחד אחד, בני ישראל. {פ}

יג והיה ביום ההוא, ייתקע בשופר גדול, ובאו האובדים בארץ אשור, והנידחים בארץ מצריים; והשתחוו ליהוה בהר הקודש, בירושלים. {פ}