תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק מא

א החרישו אליי איים, ולאומים יחליפו כוח; ייגשו אז ידברו, יחדיו למשפט נקרבה. ב מי העיר ממזרח, צדק יקראהו לרגלו; ייתן לפניו גויים, ומלכים ירד--ייתן כעפר חרבו, כקש נידף קשתו. ג ירדפם, יעבור שלום; אורח ברגליו, לא יבוא. ד מי־פעל ועשה, קורא הדורות מראש: אני יהוה ראשון, ואת־אחרונים אני־הוא. ה ראו איים וייראו, קצות הארץ יחרדו; קרבו, ויאתיון. ו איש את־ריעהו, יעזורו; ולאחיו, יאמר חזק. ז ויחזק חרש את־צורף, מחליק פטיש את־הולם פעם; אומר לדבק טוב הוא, ויחזקהו במסמרים לא יימוט. {ס}

ח ואתה ישראל עבדי, יעקוב אשר בחרתיך; זרע, אברהם אוהבי. ט אשר החזקתיך מקצות הארץ, ומאציליה קראתיך; ואומר לך עבדי־אתה, בחרתיך ולא מאסתיך. י אל־תירא כי עימך־אני, אל־תשתע כי־אני אלוהיך; אימצתיך, אף־עזרתיך--אף־תמכתיך, בימין צדקי. יא הן יבושו וייכלמו, כול הנחרים בך; יהיו כאין ויאבדו, אנשי ריבך. יב תבקשם ולא תמצאם, אנשי מצותך; יהיו כאין וכאפס, אנשי מלחמתך. יג כי, אני יהוה אלוהיך--מחזיק ימינך; האומר לך אל־תירא, אני עזרתיך. {ס}

יד אל־תיראי תולעת יעקוב, מתי ישראל; אני עזרתיך נאום־יהוה, וגואלך קדוש ישראל. טו הנה שמתיך, למורג חרוץ חדש--בעל, פיפייות; תדוש הרים ותדוק, וגבעות כמוץ תשים. טז תזרם ורוח תישאם, וסערה תפיץ אותם; ואתה תגיל ביהוה, בקדוש ישראל תתהלל. {ס}

יז העניים והאביונים מבקשים מים, ואין--לשונם, בצמא נשתה; אני יהוה אענם, אלוהי ישראל לא אעזבם. יח אפתח על־שפיים נהרות, ובתוך בקעות מעיינות; אשים מדבר לאגם־מים, וארץ צייה למוצאי מים. יט אתן במדבר ארז שיטה, והדס ועץ שמן; אשים בערבה, ברוש תדהר ותאשור--יחדיו. כ למען יראו ויידעו, וישימו וישכילו יחדיו--כי יד־יהוה, עשתה זאת; וקדוש ישראל, בראה. {פ}

כא קרבו ריבכם, יאמר יהוה; הגישו, עצומותיכם, יאמר, מלך יעקוב. כב יגישו ויגידו לנו, את אשר תקרינה; הראשונות מה הנה, הגידו ונשימה ליבנו ונדעה אחריתן, או הבאות, השמיעונו. כג הגידו, האותייות לאחור, ונדעה, כי אלוהים אתם; אף־תיטיבו ותרעו, ונשתעה ונראה יחדיו. כד הן־אתם מאיין, ופועלכם מאפע; תועבה, יבחר בכם. {פ}

כה העירותי מצפון ויאת, ממזרח־שמש יקרא בשמי; ויבוא סגנים כמו־חומר, וכמו יוצר ירמוס־טיט. כו מי־הגיד מראש ונדעה, ומלפנים ונאמר צדיק; אף אין־מגיד, אף אין משמיע--אף אין־שומע, אמריכם. כז ראשון לציון, הנה הנם; ולירושלים, מבשר אתן. כח וארא ואין איש, ומאלה ואין יועץ; ואשאלם, וישיבו דבר. כט הן כולם, אוון אפס מעשיהם; רוח ותוהו, נסכיהם. {פ}