תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק ו

א בשנת-מות המלך עוזייהו, ואראה את-אדוניי יושב על-כיסא רם ונישא; ושוליו, מלאים את-ההיכל. ב שרפים עומדים ממעל לו, שש כנפיים שש כנפיים לאחד: בשתיים יכסה פניו, ובשתיים יכסה רגליו--ובשתיים יעופף. ג וקרא זה אל-זה ואמר, קדוש קדוש קדוש יהוה צבאות; מלוא כל-הארץ, כבודו. ד וינועו אמות הסיפים, מקול הקורא; והבית, יימלא עשן. ה ואומר אוי-לי כי-נדמיתי, כי איש טמא-שפתיים אנוכי, ובתוך עם-טמא שפתיים, אנוכי יושב: כי, את-המלך יהוה צבאות--ראו עיניי. ו ויעף אליי, אחד מן-השרפים, ובידו, רצפה; במלקחיים--לקח, מעל המזבח. ז ויגע על-פי--ויאמר, הנה נגע זה על-שפתיך; וסר עוונך, וחטאתך תכופר. ח ואשמע את-קול אדוניי, אומר, את-מי אשלח, ומי ילך-לנו; ואומר, הנני שלחני. ט ויאמר, לך ואמרת לעם הזה: שמעו שמוע ואל-תבינו, וראו ראה ואל-תדעו. י השמן לב-העם הזה, ואוזניו הכבד ועיניו השע: פן-יראה בעיניו ובאוזניו ישמע, ולבבו יבין ושב--ורפא לו. יא ואומר, עד-מתיי אדוניי; ויאמר עד אשר אם-שאו ערים מאין יושב, ובתים מאין אדם, והאדמה, תישאה שממה. יב וריחק יהוה, את-האדם; ורבה העזובה, בקרב הארץ. יג ועוד בה עשירייה, ושבה והייתה לבער: כאלה וכאלון, אשר בשלכת מצבת בם--זרע קודש, מצבתה. {פ}