תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק לב

א הן לצדק, ימלוך־מלך; ולשרים, למשפט ישורו. ב והיה־איש כמחבא־רוח, וסתר זרם, כפלגי־מים בציון, כצל סלע־כבד בארץ עייפה. ג ולא תשעינה, עיני רואים; ואוזני שומעים, תקשבנה. ד ולבב נמהרים, יבין לדעת; ולשון עילגים, תמהר לדבר צחות. ה לא־ייקרא עוד לנבל, נדיב; ולכיליי, לא ייאמר שוע. ו כי נבל נבלה ידבר, וליבו יעשה־אוון--לעשות חונף, ולדבר אל־יהוה תועה, להריק נפש רעב, ומשקה צמא יחסיר. ז וכליי, כליו רעים; הוא, זימות יעץ, לחבל עניים באמרי־שקר, ובדבר אביון משפט. ח ונדיב, נדיבות יעץ; והוא, על־נדיבות יקום. {ס}

ט נשים, שאננות--קומנה, שמענה קולי; בנות, בוטחות--האזנה, אמרתי. י ימים, על־שנה, תרגזנה, בוטחות: כי כלה בציר, אוסף בלי יבוא. יא חרדו, שאננות, רגזה, בוטחות; פשוטה ועורה, וחגורה על־חלצים. יב על־שדיים, סופדים; על־שדי־חמד, על־גפן פורייה. יג על אדמת עמי, קוץ שמיר תעלה: כי על־כל־בתי משוש, קריה עליזה. יד כי־ארמון נוטש, המון עיר עוזב; עופל ובחן היה בעד מערות, עד־עולם--משוש פראים, מרעה עדרים. טו עד־ייערה עלינו רוח, ממרום; והיה מדבר לכרמל, והכרמל ליער ייחשב. טז ושכן במדבר, משפט; וצדקה, בכרמל תשב. יז והיה מעשה הצדקה, שלום; ועבודת, הצדקה--השקט ובטח, עד־עולם. יח וישב עמי, בנווה שלום; ובמשכנות, מבטחים, ובמנוחות, שאננות. יט וברד, ברדת היער; ובשפלה, תשפל העיר. כ אשריכם, זורעי על־כל־מים; משלחי רגל־השור, והחמור. {ס}