תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק מה

א כה־אמר יהוה, למשיחו לכורש אשר־החזקתי בימינו לרד־לפניו גויים, ומותני מלכים, אפתח--לפתוח לפניו דלתיים, ושערים לא ייסגרו.  ב אני לפניך אלך, והדורים איישר; דלתות נחושה אשבר, ובריחי ברזל אגדע.  ג ונתתי לך אוצרות חושך, ומטמוני מסתרים:  למען תדע, כי־אני יהוה הקורא בשמך--אלוהי ישראל.  ד למען עבדי יעקוב, וישראל בחירי; ואקרא לך בשמך, אכנך ולא ידעתני.  ה אני יהוה ואין עוד, זולתי אין אלוהים; אאזרך, ולא ידעתני.  ו למען יידעו, ממזרח־שמש וממערבה, כי־אפס, בלעדיי:  אני יהוה, ואין עוד.  ז יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע; אני יהוה, עושה כל־אלה.  {פ}

ח הרעיפו שמיים ממעל, ושחקים ייזלו־צדק; תפתח־ארץ ויפרו־ישע, וצדקה תצמיח יחד--אני יהוה, בראתיו.  {ס}

ט הוי, רב את־יוצרו--חרש, את־חרשי אדמה; היאמר חומר ליוצרו מה־תעשה, ופועלך אין־ידיים לו.  {ס}

י הוי אומר לאב, מה־תוליד; ולאישה, מה־תחילין.  {ס}

יא כה־אמר יהוה קדוש ישראל, ויוצרו:  האותייות שאלוני, על־בניי ועל־פועל ידיי תצווני.  יב אנוכי עשיתי ארץ, ואדם עליה בראתי; אני, ידיי נטו שמיים, וכל־צבאם, ציוויתי.  יג אנוכי העירותיהו בצדק, וכל־דרכיו איישר; הוא־יבנה עירי, וגלותי ישלח--לא במחיר ולא בשוחד, אמר יהוה צבאות.  {ס}

יד כה אמר יהוה, יגיע מצריים וסחר־כוש וסבאים אנשי מידה, עלייך יעבורו ולך יהיו, אחרייך ילכו בזיקים יעבורו; ואלייך ישתחוו אלייך יתפללו, אך בך אל ואין עוד אפס אלוהים.  טו אכן, אתה אל מסתתר--אלוהי ישראל, מושיע.  טז בושו וגם־נכלמו, כולם:  יחדיו הלכו בכלימה, חרשי צירים.  יז ישראל נושע ביהוה, תשועת עולמים:  לא־תבושו ולא־תיכלמו, עד־עולמי עד.  {פ}

יח כי כה אמר־יהוה בורא השמיים הוא האלוהים, יוצר הארץ ועושה הוא כוננה--לא־תוהו בראה, לשבת יצרה; אני יהוה, ואין עוד.  יט לא בסתר דיברתי, במקום ארץ חושך--לא אמרתי לזרע יעקוב, תוהו בקשוני; אני יהוה דובר צדק, מגיד מישרים.  כ היקבצו ובואו התנגשו יחדיו, פליטי הגויים; לא ידעו, הנושאים את־עץ פסלם, ומתפללים, אל־אל לא יושיע.  כא הגידו והגישו, אף ייוועצו יחדיו:  מי השמיע זאת מקדם מאז הגידה, הלוא אני יהוה ואין־עוד אלוהים מבלעדיי--אל־צדיק ומושיע, אין זולתי.  כב פנו־אליי והיוושעו, כל־אפסי־ארץ:  כי אני־אל, ואין עוד.  כג בי נשבעתי--יצא מפי צדקה דבר, ולא ישוב:  כי־לי תכרע כל־ברך, תישבע כל־לשון.  כד אך ביהוה לי אמר, צדקות ועוז; עדיו יבוא ויבושו, כול הנחרים בו.  כה ביהוה יצדקו ויתהללו, כל־זרע ישראל.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו