תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק מא

א החרישו אלי איים, ולאמים יחליפו כח; יגשו אז ידברו, יחדו למשפט נקרבה. ב מי העיר ממזרח, צדק יקראהו לרגלו; יתן לפניו גוים, ומלכים ירד--יתן כעפר חרבו, כקש נדף קשתו. ג ירדפם, יעבור שלום; ארח ברגליו, לא יבוא. ד מי-פעל ועשה, קרא הדרות מראש: אני יהוה ראשון, ואת-אחרנים אני-הוא. ה ראו איים ויראו, קצות הארץ יחרדו; קרבו, ויאתיון. ו איש את-רעהו, יעזרו; ולאחיו, יאמר חזק. ז ויחזק חרש את-צרף, מחליק פטיש את-הולם פעם; אמר לדבק טוב הוא, ויחזקהו במסמרים לא ימוט. {ס}

ח ואתה ישראל עבדי, יעקב אשר בחרתיך; זרע, אברהם אהבי. ט אשר החזקתיך מקצות הארץ, ומאציליה קראתיך; ואמר לך עבדי-אתה, בחרתיך ולא מאסתיך. י אל-תירא כי עמך-אני, אל-תשתע כי-אני אלהיך; אמצתיך, אף-עזרתיך--אף-תמכתיך, בימין צדקי. יא הן יבשו ויכלמו, כל הנחרים בך; יהיו כאין ויאבדו, אנשי ריבך. יב תבקשם ולא תמצאם, אנשי מצתך; יהיו כאין וכאפס, אנשי מלחמתך. יג כי, אני יהוה אלהיך--מחזיק ימינך; האמר לך אל-תירא, אני עזרתיך. {ס}

יד אל-תיראי תולעת יעקב, מתי ישראל; אני עזרתיך נאם-יהוה, וגאלך קדוש ישראל. טו הנה שמתיך, למורג חרוץ חדש--בעל, פיפיות; תדוש הרים ותדק, וגבעות כמץ תשים. טז תזרם ורוח תשאם, וסערה תפיץ אותם; ואתה תגיל ביהוה, בקדוש ישראל תתהלל. {ס}

יז העניים והאביונים מבקשים מים, ואין--לשונם, בצמא נשתה; אני יהוה אענם, אלהי ישראל לא אעזבם. יח אפתח על-שפיים נהרות, ובתוך בקעות מעינות; אשים מדבר לאגם-מים, וארץ ציה למוצאי מים. יט אתן במדבר ארז שטה, והדס ועץ שמן; אשים בערבה, ברוש תדהר ותאשור--יחדו. כ למען יראו וידעו, וישימו וישכילו יחדו--כי יד-יהוה, עשתה זאת; וקדוש ישראל, בראה. {פ}

כא קרבו ריבכם, יאמר יהוה; הגישו, עצמותיכם, יאמר, מלך יעקב. כב יגישו ויגידו לנו, את אשר תקרינה; הראשנות מה הנה, הגידו ונשימה לבנו ונדעה אחריתן, או הבאות, השמיענו. כג הגידו, האתיות לאחור, ונדעה, כי אלהים אתם; אף-תיטיבו ותרעו, ונשתעה ונרא ונראה יחדו. כד הן-אתם מאין, ופעלכם מאפע; תועבה, יבחר בכם. {פ}

כה העירותי מצפון ויאת, ממזרח-שמש יקרא בשמי; ויבא סגנים כמו-חמר, וכמו יוצר ירמס-טיט. כו מי-הגיד מראש ונדעה, ומלפנים ונאמר צדיק; אף אין-מגיד, אף אין משמיע--אף אין-שמע, אמריכם. כז ראשון לציון, הנה הנם; ולירושלם, מבשר אתן. כח וארא ואין איש, ומאלה ואין יועץ; ואשאלם, וישיבו דבר. כט הן כלם, און אפס מעשיהם; רוח ותהו, נסכיהם. {פ}