תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק יד

א כי ירחם יהוה את-יעקב, ובחר עוד בישראל, והניחם, על-אדמתם; ונלוה הגר עליהם, ונספחו על-בית יעקב. ב ולקחום עמים, והביאום אל-מקומם, והתנחלום בית-ישראל על אדמת יהוה, לעבדים ולשפחות; והיו שבים לשביהם, ורדו בנגשיהם. {ס}

ג והיה, ביום הניח יהוה לך, מעצבך, ומרגזך--ומן-העבדה הקשה, אשר עבד-בך. ד ונשאת המשל הזה, על-מלך בבל--ואמרת: איך שבת נגש, שבתה מדהבה. ה שבר יהוה, מטה רשעים--שבט, משלים. ו מכה עמים בעברה, מכת בלתי סרה; רדה באף גוים, מרדף בלי חשך. ז נחה שקטה, כל-הארץ; פצחו, רנה. ח גם-ברושים שמחו לך, ארזי לבנון; מאז שכבת, לא-יעלה הכרת עלינו. ט שאול, מתחת רגזה לך--לקראת בואך; עורר לך רפאים, כל-עתודי ארץ--הקים מכסאותם, כל מלכי גוים. י כלם יענו, ויאמרו אליך: גם-אתה חלית כמונו, אלינו נמשלת. יא הורד שאול גאונך, המית נבליך; תחתיך יצע רמה, ומכסיך תולעה. יב איך נפלת משמים, הילל בן-שחר; נגדעת לארץ, חולש על-גוים. יג ואתה אמרת בלבבך, השמים אעלה--ממעל לכוכבי-אל, ארים כסאי; ואשב בהר-מועד, בירכתי צפון. יד אעלה, על-במתי עב; אדמה, לעליון. טו אך אל-שאול תורד, אל-ירכתי-בור. טז ראיך אליך ישגיחו, אליך יתבוננו: הזה האיש מרגיז הארץ, מרעיש ממלכות. יז שם תבל כמדבר, ועריו הרס; אסיריו, לא-פתח ביתה. יח כל-מלכי גוים, כלם--שכבו בכבוד, איש בביתו. יט ואתה השלכת מקברך, כנצר נתעב--לבש הרגים, מטעני חרב; יורדי אל-אבני-בור, כפגר מובס. כ לא-תחד אתם בקבורה, כי-ארצך שחת עמך הרגת; לא-יקרא לעולם, זרע מרעים. כא הכינו לבניו מטבח, בעון אבותם; בל-יקמו וירשו ארץ, ומלאו פני-תבל ערים. כב וקמתי עליהם, נאם יהוה צבאות; והכרתי לבבל שם ושאר, ונין ונכד--נאם-יהוה. כג ושמתיה למורש קפד, ואגמי-מים; וטאטאתיה במטאטא השמד, נאם יהוה צבאות. {ס}

כד נשבע יהוה צבאות, לאמר: אם-לא כאשר דמיתי, כן היתה, וכאשר יעצתי, היא תקום. כה לשבר אשור בארצי, ועל-הרי אבוסנו; וסר מעליהם, עלו, וסבלו, מעל שכמו יסור. כו זאת העצה היעוצה, על-כל-הארץ; וזאת היד הנטויה, על-כל-הגוים. כז כי-יהוה צבאות יעץ, ומי יפר; וידו הנטויה, ומי ישיבנה. {פ}

כח בשנת-מות, המלך אחז, היה, המשא הזה. כט אל-תשמחי פלשת כלך, כי נשבר שבט מכך: כי-משרש נחש יצא צפע, ופריו שרף מעופף. ל ורעו בכורי דלים, ואביונים לבטח ירבצו; והמתי ברעב שרשך, ושאריתך יהרג. לא הילילי שער זעקי-עיר, נמוג פלשת כלך: כי מצפון עשן בא, ואין בודד במועדיו. לב ומה-יענה, מלאכי-גוי: כי יהוה יסד ציון, ובה יחסו עניי עמו. {פ}