תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק טז

א שלחו-כר משל-ארץ, מסלע מדברה, אל-הר, בת-ציון. ב והיה כעוף-נודד, קן משלח--תהיינה בנות מואב, מעברת לארנון. ג הביאו הביאי עצה עשו פלילה, שיתי כליל צלך בתוך צהרים; סתרי, נדחים--נדד, אל-תגלי. ד יגורו בך נדחי, מואב הוי-סתר למו מפני שודד: כי-אפס המץ כלה שד, תמו רמס מן-הארץ. {ס}

ה והוכן בחסד כסא, וישב עליו באמת באהל דוד; שפט ודרש משפט, ומהר צדק. ו שמענו גאון-מואב, גא מאד: גאותו וגאונו ועברתו, לא-כן בדיו. ז לכן, ייליל מואב למואב--כלה ייליל: לאשישי קיר-חרשת תהגו, אך-נכאים. ח כי שדמות חשבון אמלל גפן שבמה, בעלי גוים הלמו שרוקיה--עד-יעזר נגעו, תעו מדבר; שלחותיה, נטשו עברו ים. ט על-כן אבכה בבכי יעזר, גפן שבמה, אריוך דמעתי, חשבון ואלעלה: כי על-קיצך ועל-קצירך, הידד נפל. י ונאסף שמחה וגיל מן-הכרמל, ובכרמים לא-ירנן לא ירעע; יין, ביקבים לא-ידרך הדרך--הידד השבתי. יא על-כן מעי למואב, ככנור יהמו; וקרבי, לקיר חרש. יב והיה כי-נראה כי-נלאה מואב, על-הבמה; ובא אל-מקדשו להתפלל, ולא יוכל. {ס}

יג זה הדבר, אשר דבר יהוה אל-מואב--מאז. יד ועתה, דבר יהוה לאמר, בשלש שנים כשני שכיר, ונקלה כבוד מואב בכל ההמון הרב; ושאר מעט מזער, לוא כביר. {פ}