תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק י

א הוי החקקים, חקקי-און; ומכתבים עמל, כתבו. ב להטות מדין, דלים, ולגזל, משפט עניי עמי--להיות אלמנות שללם, ואת-יתומים יבזו. ג ומה-תעשו ליום פקדה, ולשואה ממרחק תבוא: על-מי תנוסו לעזרה, ואנה תעזבו כבודכם. ד בלתי כרע תחת אסיר, ותחת הרוגים יפלו; בכל-זאת לא-שב אפו, ועוד ידו נטויה. {פ}

ה הוי אשור, שבט אפי; ומטה-הוא בידם, זעמי. ו בגוי חנף אשלחנו, ועל-עם עברתי אצונו--לשלל שלל ולבז בז, ולשימו ולשומו מרמס כחמר חוצות. ז והוא לא-כן ידמה, ולבבו לא-כן יחשב: כי להשמיד בלבבו, ולהכרית גוים לא מעט. ח כי, יאמר: הלא שרי יחדו, מלכים. ט הלא ככרכמיש, כלנו: אם-לא כארפד חמת, אם-לא כדמשק שמרון. י כאשר מצאה ידי, לממלכת האליל; ופסיליהם, מירושלם ומשמרון. יא הלא, כאשר עשיתי לשמרון--ולאליליה: כן אעשה לירושלם, ולעצביה. {פ}

יב והיה, כי-יבצע אדני את-כל-מעשהו, בהר ציון, ובירושלם--אפקד, על-פרי-גדל לבב מלך-אשור, ועל-תפארת, רום עיניו. יג כי אמר, בכח ידי עשיתי, ובחכמתי, כי נבנותי; ואסיר גבולת עמים, ועתידתיהם ועתודתיהם שושתי, ואוריד כאביר, יושבים. יד ותמצא כקן ידי, לחיל העמים, וכאסף ביצים עזבות, כל-הארץ אני אספתי; ולא היה נדד כנף, ופצה פה ומצפצף. טו היתפאר, הגרזן, על, החצב בו: אם-יתגדל המשור, על-מניפו, כהניף שבט ואת-מרימיו, כהרים מטה לא-עץ. {פ}

טז לכן ישלח האדון יהוה צבאות, במשמניו--רזון; ותחת כבדו יקד יקד, כיקוד אש. יז והיה אור-ישראל לאש, וקדושו ללהבה; ובערה, ואכלה שיתו ושמירו--ביום אחד. יח וכבוד יערו וכרמלו, מנפש ועד-בשר יכלה; והיה, כמסס נסס. יט ושאר עץ יערו, מספר יהיו; ונער, יכתבם. {ס}

כ והיה ביום ההוא, לא-יוסיף עוד שאר ישראל ופליטת בית-יעקב, להשען, על-מכהו; ונשען, על-יהוה קדוש ישראל--באמת. כא שאר ישוב, שאר יעקב--אל-אל, גבור. כב כי אם-יהיה עמך ישראל, כחול הים--שאר, ישוב בו; כליון חרוץ, שוטף צדקה. כג כי כלה, ונחרצה--אדני יהוה צבאות, עשה בקרב כל-הארץ. {פ}

כד לכן, כה-אמר אדני יהוה צבאות, אל-תירא עמי ישב ציון, מאשור; בשבט יככה, ומטהו ישא-עליך בדרך מצרים. כה כי-עוד, מעט מזער, וכלה זעם, ואפי על-תבליתם. כו ועורר עליו יהוה צבאות, שוט, כמכת מדין, בצור עורב; ומטהו, על-הים, ונשאו, בדרך מצרים. כז והיה ביום ההוא, יסור סבלו מעל שכמך, ועלו, מעל צוארך; וחבל על, מפני-שמן. כח בא על-עית, עבר במגרון; למכמש, יפקיד כליו. כט עברו, מעברה, גבע, מלון לנו; חרדה, הרמה--גבעת שאול, נסה. ל צהלי קולך, בת-גלים; הקשיבי לישה, עניה ענתות. לא נדדה, מדמנה; ישבי הגבים, העיזו. לב עוד היום, בנב לעמד; ינפף ידו הר בית- בת- ציון, גבעת ירושלם. {פ}

לג הנה האדון יהוה צבאות, מסעף פארה במערצה; ורמי הקומה גדועים, והגבהים ישפלו. לד ונקף סבכי היער, בברזל; והלבנון, באדיר יפול. {ס}