תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו


ישעיהו פרק ה

א אשירה נא לידידי, שירת דודי לכרמו:  כרם היה לידידי, בקרן בן-שמן.  ב ויעזקהו ויסקלהו, ויטעהו שרק, ויבן מגדל בתוכו, וגם-יקב חצב בו; ויקו לעשות ענבים, ויעש באשים.  ג ועתה יושב ירושלם, ואיש יהודה--שפטו-נא, ביני ובין כרמי.  ד מה-לעשות עוד לכרמי, ולא עשיתי בו:  מדוע קויתי לעשות ענבים, ויעש באשים.  ה ועתה אודיעה-נא אתכם, את אשר-אני עשה לכרמי:  הסר משוכתו והיה לבער, פרץ גדרו והיה למרמס.  ו ואשיתהו בתה, לא יזמר ולא יעדר, ועלה שמיר, ושית; ועל העבים אצוה, מהמטיר עליו מטר.  ז כי כרם יהוה צבאות, בית ישראל, ואיש יהודה, נטע שעשועיו; ויקו למשפט והנה משפח, לצדקה והנה צעקה.  {פ}

ח הוי, מגיעי בית בבית--שדה בשדה, יקריבו:  עד אפס מקום, והושבתם לבדכם בקרב הארץ.  ט באזני, יהוה צבאות:  אם-לא בתים רבים, לשמה יהיו--גדלים וטובים, מאין יושב.  י כי, עשרת צמדי-כרם, יעשו, בת אחת; וזרע חמר, יעשה איפה.  {ס}

יא הוי משכימי בבקר, שכר ירדפו; מאחרי בנשף, יין ידליקם.  יב והיה כנור ונבל, תף וחליל ויין--משתיהם; ואת פעל יהוה לא יביטו, ומעשה ידיו לא ראו.  יג לכן גלה עמי, מבלי-דעת; וכבודו מתי רעב, והמונו צחה צמא.  יד לכן, הרחיבה שאול נפשה, ופערה פיה, לבלי-חק; וירד הדרה והמונה ושאונה, ועלז בה.  טו וישח אדם, וישפל-איש; ועיני גבהים, תשפלנה.  טז ויגבה יהוה צבאות, במשפט; והאל, הקדוש, נקדש, בצדקה.  יז ורעו כבשים, כדברם; וחרבות מחים, גרים יאכלו.  {ס}

יח הוי משכי העון, בחבלי השוא; וכעבות העגלה, חטאה.  יט האמרים, ימהר יחישה מעשהו--למען נראה; ותקרב ותבואה, עצת קדוש ישראל--ונדעה.  {פ}

כ הוי האמרים לרע טוב, ולטוב רע:  שמים חשך לאור ואור לחשך, שמים מר למתוק ומתוק למר.  {ס}

כא הוי, חכמים בעיניהם; ונגד פניהם, נבנים.  {ס}

כב הוי, גבורים לשתות יין; ואנשי-חיל, למסך שכר.  כג מצדיקי רשע, עקב שחד; וצדקת צדיקים, יסירו ממנו.  {פ}

כד לכן כאכל קש לשון אש, וחשש להבה ירפה, שרשם כמק יהיה, ופרחם כאבק יעלה:  כי מאסו, את תורת יהוה צבאות, ואת אמרת קדוש-ישראל, נאצו.  כה על-כן חרה אף-יהוה בעמו ויט ידו עליו ויכהו, וירגזו ההרים, ותהי נבלתם כסוחה, בקרב חוצות; בכל-זאת לא-שב אפו, ועוד ידו נטויה.  כו ונשא-נס לגוים מרחוק, ושרק לו מקצה הארץ; והנה מהרה, קל יבוא.  כז אין-עיף ואין-כושל בו, לא ינום ולא יישן; ולא נפתח אזור חלציו, ולא נתק שרוך נעליו.  כח אשר חציו שנונים, וכל-קשתתיו דרכות; פרסות סוסיו כצר נחשבו, וגלגליו כסופה.  כט שאגה לו, כלביא; ושאג ישאג ככפירים וינהם ויאחז טרף, ויפליט ואין מציל.  ל וינהם עליו ביום ההוא, כנהמת-ים; ונבט לארץ, והנה-חשך, צר ואור, חשך בעריפיה.  {פ}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו