תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק ל

א הוי בנים סוררים, נאם-יהוה, לעשות עצה ולא מני, ולנסך מסכה ולא רוחי--למען ספות חטאת, על-חטאת. ב ההלכים לרדת מצרים, ופי לא שאלו; לעוז במעוז פרעה, ולחסות בצל מצרים. ג והיה לכם מעוז פרעה, לבשת; והחסות בצל-מצרים, לכלמה. ד כי-היו בצען, שריו; ומלאכיו, חנס יגיעו. ה כל הבאיש, על-עם לא-יועילו למו: לא לעזר ולא להועיל, כי לבשת וגם-לחרפה. {ס}

ו משא, בהמות נגב: בארץ צרה וצוקה לביא וליש מהם, אפעה ושרף מעופף, ישאו על-כתף עירים חילהם ועל-דבשת גמלים אוצרתם, על-עם לא יועילו. ז ומצרים, הבל וריק יעזרו; לכן קראתי לזאת, רהב הם שבת. ח עתה, בוא כתבה על-לוח אתם--ועל-ספר חקה; ותהי ליום אחרון, לעד עד-עולם. ט כי עם מרי הוא, בנים כחשים; בנים, לא-אבו שמוע תורת יהוה. י אשר אמרו לראים, לא תראו, ולחזים, לא תחזו-לנו נכחות; דברו-לנו חלקות, חזו מהתלות. יא סורו, מני-דרך, הטו, מני-ארח; השביתו מפנינו, את-קדוש ישראל. {ס}

יב לכן, כה אמר קדוש ישראל, יען מאסכם, בדבר הזה; ותבטחו בעשק ונלוז, ותשענו עליו. יג לכן, יהיה לכם העון הזה, כפרץ נפל, נבעה בחומה נשגבה--אשר-פתאם לפתע, יבוא שברה. יד ושברה כשבר נבל יוצרים, כתות--לא יחמל; ולא-ימצא במכתתו, חרש, לחתות אש מיקוד, ולחשף מים מגבא. {ס}

טו כי כה-אמר אדני יהוה קדוש ישראל, בשובה ונחת תושעון--בהשקט ובבטחה, תהיה גבורתכם; ולא, אביתם. טז ותאמרו לא-כי על-סוס ננוס, על-כן תנוסון; ועל-קל נרכב, על-כן יקלו רדפיכם. יז אלף אחד, מפני גערת אחד--מפני גערת חמשה, תנסו: עד אם-נותרתם, כתרן על-ראש ההר, וכנס, על-הגבעה. יח ולכן יחכה יהוה, לחננכם, ולכן ירום, לרחמכם: כי-אלהי משפט יהוה, אשרי כל-חוכי לו. {פ}

יט כי-עם בציון ישב, בירושלם; בכו לא-תבכה, חנון יחנך לקול זעקך--כשמעתו, ענך. כ ונתן לכם אדני לחם צר, ומים לחץ; ולא-יכנף עוד מוריך, והיו עיניך ראות את-מוריך. כא ואזניך תשמענה דבר, מאחריך לאמר: זה הדרך לכו בו, כי תאמינו וכי תשמאילו. כב וטמאתם, את-צפוי פסילי כספך, ואת-אפדת, מסכת זהבך; תזרם כמו דוה, צא תאמר לו. כג ונתן מטר זרעך אשר-תזרע את-האדמה, ולחם תבואת האדמה, והיה דשן, ושמן; ירעה מקניך ביום ההוא, כר נרחב. כד והאלפים והעירים, עבדי האדמה, בליל חמיץ, יאכלו--אשר-זרה ברחת, ובמזרה. כה והיה על-כל-הר גבה, ועל כל-גבעה נשאה, פלגים, יבלי-מים--ביום הרג רב, בנפל מגדלים. כו והיה אור-הלבנה, כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתים, כאור שבעת הימים--ביום, חבש יהוה את-שבר עמו, ומחץ מכתו, ירפא. {פ}

כז הנה שם-יהוה, בא ממרחק, בער אפו, וכבד משאה; שפתיו מלאו זעם, ולשונו כאש אכלת. כח ורוחו כנחל שוטף, עד-צואר יחצה, להנפה גוים, בנפת שוא; ורסן מתעה, על לחיי עמים. כט השיר יהיה לכם, כליל התקדש-חג; ושמחת לבב, כהולך בחליל, לבוא בהר-יהוה, אל-צור ישראל. ל והשמיע יהוה את-הוד קולו, ונחת זרועו יראה, בזעף אף, ולהב אש אוכלה; נפץ וזרם, ואבן ברד. לא כי-מקול יהוה, יחת אשור; בשבט, יכה. לב והיה, כל מעבר מטה מוסדה, אשר יניח יהוה עליו, בתפים ובכנרות; ובמלחמות תנופה, נלחם-בה בם. לג כי-ערוך מאתמול תפתה, גם-הוא היא למלך הוכן העמיק הרחב; מדרתה, אש ועצים הרבה--נשמת יהוה כנחל גפרית, בערה בה. {פ}