תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק ו

א בשנת-מות המלך עזיהו, ואראה את-אדני ישב על-כסא רם ונשא; ושוליו, מלאים את-ההיכל. ב שרפים עמדים ממעל לו, שש כנפים שש כנפים לאחד: בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו--ובשתים יעופף. ג וקרא זה אל-זה ואמר, קדוש קדוש קדוש יהוה צבאות; מלא כל-הארץ, כבודו. ד וינעו אמות הספים, מקול הקורא; והבית, ימלא עשן. ה ואמר אוי-לי כי-נדמיתי, כי איש טמא-שפתים אנכי, ובתוך עם-טמא שפתים, אנכי יושב: כי, את-המלך יהוה צבאות--ראו עיני. ו ויעף אלי, אחד מן-השרפים, ובידו, רצפה; במלקחים--לקח, מעל המזבח. ז ויגע על-פי--ויאמר, הנה נגע זה על-שפתיך; וסר עונך, וחטאתך תכפר. ח ואשמע את-קול אדני, אמר, את-מי אשלח, ומי ילך-לנו; ואמר, הנני שלחני. ט ויאמר, לך ואמרת לעם הזה: שמעו שמוע ואל-תבינו, וראו ראו ואל-תדעו. י השמן לב-העם הזה, ואזניו הכבד ועיניו השע: פן-יראה בעיניו ובאזניו ישמע, ולבבו יבין ושב--ורפא לו. יא ואמר, עד-מתי אדני; ויאמר עד אשר אם-שאו ערים מאין יושב, ובתים מאין אדם, והאדמה, תשאה שממה. יב ורחק יהוה, את-האדם; ורבה העזובה, בקרב הארץ. יג ועוד בה עשריה, ושבה והיתה לבער: כאלה וכאלון, אשר בשלכת מצבת בם--זרע קדש, מצבתה. {פ}