תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק לז

א ויהי, כשמע המלך חזקיהו, ויקרע, את-בגדיו; ויתכס בשק, ויבא בית יהוה. ב וישלח את-אליקים אשר-על-הבית ואת שבנא הסופר, ואת זקני הכהנים, מתכסים, בשקים--אל-ישעיהו בן-אמוץ, הנביא. ג ויאמרו אליו, כה אמר חזקיהו, יום-צרה ותוכחה ונאצה, היום הזה: כי באו בנים עד-משבר, וכח אין ללדה. ד אולי ישמע יהוה אלהיך את דברי רבשקה, אשר שלחו מלך-אשור אדניו לחרף אלהים חי, והוכיח בדברים, אשר שמע יהוה אלהיך; ונשאת תפלה, בעד השארית הנמצאה. ה ויבאו, עבדי המלך חזקיהו--אל-ישעיהו. ו ויאמר אליהם ישעיהו, כה תאמרון אל-אדניכם: כה אמר יהוה, אל-תירא מפני הדברים אשר שמעת, אשר גדפו נערי מלך-אשור, אותי. ז הנני נותן בו רוח, ושמע שמועה ושב אל-ארצו; והפלתיו בחרב, בארצו. ח וישב, רבשקה, וימצא את-מלך אשור, נלחם על-לבנה: כי שמע, כי נסע מלכיש. ט וישמע, על-תרהקה מלך-כוש לאמר, יצא, להלחם אתך; וישמע וישלח מלאכים, אל-חזקיהו לאמר. י כה תאמרון, אל-חזקיהו מלך-יהודה לאמר, אל-ישאך אלהיך, אשר אתה בוטח בו לאמר: לא תנתן ירושלם, ביד מלך אשור. יא הנה אתה שמעת, אשר עשו מלכי אשור לכל-הארצות--להחרימם; ואתה, תנצל. יב ההצילו אותם אלהי הגוים, אשר השחיתו אבותי, את-גוזן, ואת-חרן; ורצף ובני-עדן, אשר בתלשר. יג איה מלך-חמת ומלך ארפד, ומלך לעיר ספרוים, הנע, ועוה. יד ויקח חזקיהו את-הספרים מיד המלאכים, ויקראהו; ויעל בית יהוה, ויפרשהו חזקיהו לפני יהוה. {ס}

טו ויתפלל, חזקיהו, אל-יהוה, לאמר. טז יהוה צבאות אלהי ישראל, ישב הכרבים, אתה-הוא האלהים לבדך, לכל ממלכות הארץ; אתה עשית, את-השמים ואת-הארץ. יז הטה יהוה אזנך ושמע, פקח יהוה עינך וראה; ושמע, את כל-דברי סנחריב, אשר שלח, לחרף אלהים חי. יח אמנם, יהוה: החריבו מלכי אשור, את-כל-הארצות--ואת-ארצם. יט ונתן את-אלהיהם, באש: כי לא אלהים המה, כי אם-מעשה ידי-אדם עץ ואבן--ויאבדום. כ ועתה יהוה אלהינו, הושיענו מידו; וידעו כל-ממלכות הארץ, כי-אתה יהוה לבדך. כא וישלח ישעיהו בן-אמוץ, אל-חזקיהו לאמר: כה-אמר יהוה, אלהי ישראל, אשר התפללת אלי, אל-סנחריב מלך אשור. כב זה הדבר, אשר-דבר יהוה עליו: בזה לך לעגה לך, בתולת בת-ציון--אחריך ראש הניעה, בת ירושלם. כג את-מי חרפת וגדפת, ועל-מי הרימותה קול; ותשא מרום עיניך, אל-קדוש ישראל. כד ביד עבדיך, חרפת אדני, ותאמר ברב רכבי אני עליתי מרום הרים, ירכתי לבנון; ואכרת קומת ארזיו, מבחר ברשיו, ואבוא מרום קצו, יער כרמלו. כה אני קרתי, ושתיתי מים; ואחרב, בכף-פעמי, כל, יארי מצור. כו הלוא-שמעת למרחוק אותה עשיתי, מימי קדם ויצרתיה; עתה הבאתיה--ותהי להשאות גלים נצים, ערים בצרות. כז וישביהן, קצרי-יד, חתו, ובשו; היו עשב שדה, וירק דשא, חציר גגות, ושדמה לפני קמה. כח ושבתך וצאתך ובואך, ידעתי; ואת, התרגזך אלי. כט יען התרגזך אלי, ושאננך עלה באזני--ושמתי חחי באפך, ומתגי בשפתיך, והשיבתיך, בדרך אשר-באת בה. ל וזה-לך האות--אכול השנה ספיח, ובשנה השנית שחיס; ובשנה השלישית, זרעו וקצרו ונטעו כרמים--ואכול ואכלו פרים. לא ויספה פליטת בית-יהודה, הנשארה--שרש למטה; ועשה פרי, למעלה. לב כי מירושלם תצא שארית, ופליטה מהר ציון; קנאת יהוה צבאות, תעשה-זאת. {ס}

לג לכן, כה-אמר יהוה אל-מלך אשור, לא יבוא אל-העיר הזאת, ולא-יורה שם חץ; ולא-יקדמנה מגן, ולא-ישפך עליה סללה. לד בדרך אשר-בא, בה ישוב; ואל-העיר הזאת לא יבוא, נאם-יהוה. לה וגנותי על-העיר הזאת, להושיעה--למעני, ולמען דוד עבדי. {ס}

לו ויצא מלאך יהוה, ויכה במחנה אשור, מאה ושמנים וחמשה, אלף; וישכימו בבקר, והנה כלם פגרים מתים. לז ויסע וילך, וישב סנחריב מלך-אשור; וישב, בנינוה. לח ויהי הוא משתחוה בית נסרך אלהיו, ואדרמלך ושראצר בניו הכהו בחרב, והמה נמלטו, ארץ אררט; וימלך אסר-חדן בנו, תחתיו. {ס}