תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק נא

א שמעו אלי רדפי צדק, מבקשי יהוה; הביטו אל-צור חצבתם, ואל-מקבת בור נקרתם. ב הביטו אל-אברהם אביכם, ואל-שרה תחוללכם: כי-אחד קראתיו, ואברכהו וארבהו. ג כי-נחם יהוה ציון, נחם כל-חרבתיה, וישם מדברה כעדן, וערבתה כגן-יהוה; ששון ושמחה ימצא בה, תודה וקול זמרה. {ס}

ד הקשיבו אלי עמי, ולאומי אלי האזינו: כי תורה, מאתי תצא, ומשפטי, לאור עמים ארגיע. ה קרוב צדקי יצא ישעי, וזרעי עמים ישפטו; אלי איים יקוו, ואל-זרעי ייחלון. ו שאו לשמים עיניכם והביטו אל-הארץ מתחת, כי-שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה--וישביה, כמו-כן ימותון; וישועתי לעולם תהיה, וצדקתי לא תחת. {פ}

ז שמעו אלי ידעי צדק, עם תורתי בלבם: אל-תיראו חרפת אנוש, ומגדפתם אל-תחתו. ח כי כבגד יאכלם עש, וכצמר יאכלם סס; וצדקתי לעולם תהיה, וישועתי לדור דורים. {ס}

ט עורי עורי לבשי-עז, זרוע יהוה--עורי כימי קדם, דרות עולמים; הלוא את-היא המחצבת רהב, מחוללת תנין. י הלוא את-היא המחרבת ים, מי תהום רבה; השמה, מעמקי-ים--דרך, לעבר גאולים. יא ופדויי יהוה ישובון, ובאו ציון ברנה, ושמחת עולם, על-ראשם; ששון ושמחה ישיגון, נסו יגון ואנחה. {ס}

יב אנכי אנכי הוא, מנחמכם; מי-את ותיראי מאנוש ימות, ומבן-אדם חציר ינתן. יג ותשכח יהוה עשך, נוטה שמים ויסד ארץ, ותפחד תמיד כל-היום מפני חמת המציק, כאשר כונן להשחית; ואיה, חמת המציק. יד מהר צעה, להפתח; ולא-ימות לשחת, ולא יחסר לחמו. טו ואנכי, יהוה אלהיך, רגע הים, ויהמו גליו; יהוה צבאות, שמו. טז ואשם דברי בפיך, ובצל ידי כסיתיך; לנטע שמים וליסד ארץ, ולאמר לציון עמי-אתה. {ס}

יז התעוררי התעוררי, קומי ירושלם, אשר שתית מיד יהוה, את-כוס חמתו; את-קבעת כוס התרעלה, שתית--מצית. יח אין-מנהל לה, מכל-בנים ילדה; ואין מחזיק בידה, מכל-בנים גדלה. יט שתים הנה קראתיך, מי ינוד לך; השד והשבר והרעב והחרב, מי אנחמך. כ בניך עלפו שכבו, בראש כל-חוצות--כתוא מכמר; המלאים חמת-יהוה, גערת אלהיך. כא לכן שמעי-נא זאת, עניה; ושכרת, ולא מיין. {פ}

כב כה-אמר אדניך יהוה, ואלהיך יריב עמו, הנה לקחתי מידך, את-כוס התרעלה--את-קבעת כוס חמתי, לא-תוסיפי לשתותה עוד. כג ושמתיה ביד-מוגיך, אשר-אמרו לנפשך שחי ונעברה; ותשימי כארץ גוך, וכחוץ לעברים. {פ}