תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק כב

א משא, גיא חזיון: מה-לך אפוא, כי-עלית כלך לגגות. ב תשאות מלאה, עיר הומיה--קריה, עליזה; חלליך לא חללי-חרב, ולא מתי מלחמה. ג כל-קציניך נדדו-יחד, מקשת אסרו; כל-נמצאיך אסרו יחדו, מרחוק ברחו. ד על-כן אמרתי שעו מני, אמרר בבכי; אל-תאיצו לנחמני, על-שד בת-עמי. ה כי יום מהומה ומבוסה ומבוכה, לאדני יהוה צבאות--בגי חזיון; מקרקר קר, ושוע אל-ההר. ו ועילם נשא אשפה, ברכב אדם פרשים; וקיר ערה, מגן. ז ויהי מבחר-עמקיך, מלאו רכב; והפרשים, שת שתו השערה. ח ויגל, את מסך יהודה; ותבט ביום ההוא, אל-נשק בית היער. ט ואת בקיעי עיר-דוד ראיתם, כי-רבו; ותקבצו, את-מי הברכה התחתונה. י ואת-בתי ירושלם, ספרתם; ותתצו, הבתים, לבצר, החומה. יא ומקוה עשיתם, בין החמתים, למי, הברכה הישנה; ולא הבטתם אל-עשיה, ויצרה מרחוק לא ראיתם. יב ויקרא, אדני יהוה צבאות--ביום ההוא: לבכי, ולמספד, ולקרחה, ולחגר שק. יג והנה ששון ושמחה, הרג בקר ושחט צאן, אכל בשר, ושתות יין; אכול ושתו, כי מחר נמות. יד ונגלה באזני, יהוה צבאות: אם-יכפר העון הזה לכם, עד-תמתון, אמר אדני יהוה, צבאות. {פ}

טו כה אמר אדני יהוה, צבאות: לך-בא אל-הסכן הזה, על-שבנא אשר על-הבית. טז מה-לך פה ומי לך פה, כי-חצבת לך פה קבר; חצבי מרום קברו, חקקי בסלע משכן לו. יז הנה יהוה מטלטלך, טלטלה גבר; ועטך, עטה. יח צנוף יצנפך, צנפה, כדור, אל-ארץ רחבת ידים; שמה תמות, ושמה מרכבות כבודך--קלון, בית אדניך. יט והדפתיך, ממצבך; וממעמדך, יהרסך. כ והיה, ביום ההוא; וקראתי לעבדי, לאליקים בן-חלקיהו. כא והלבשתיו כתנתך, ואבנטך אחזקנו, וממשלתך, אתן בידו; והיה לאב ליושב ירושלם, ולבית יהודה. כב ונתתי מפתח בית-דוד, על-שכמו; ופתח ואין סגר, וסגר ואין פתח. כג ותקעתיו יתד, במקום נאמן; והיה לכסא כבוד, לבית אביו. כד ותלו עליו כל כבוד בית-אביו, הצאצאים והצפעות, כל, כלי הקטן--מכלי, האגנות, ועד, כל-כלי הנבלים. כה ביום ההוא, נאם יהוה צבאות, תמוש היתד, התקועה במקום נאמן; ונגדעה ונפלה, ונכרת המשא אשר-עליה--כי יהוה, דבר. {פ}