תנ"ך מנוקד

תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו

ישעיהו פרק ח

א ויאמר יהוה אלי, קח-לך גליון גדול; וכתב עליו בחרט אנוש, למהר שלל חש בז. ב ואעידה לי, עדים נאמנים--את אוריה הכהן, ואת-זכריהו בן יברכיהו. ג ואקרב, אל-הנביאה, ותהר, ותלד בן; {ס} ויאמר יהוה, אלי, קרא שמו, מהר שלל חש בז. ד כי, בטרם ידע הנער, קרא, אבי ואמי--ישא את-חיל דמשק, ואת שלל שמרון, לפני, מלך אשור. {ס}

ה ויסף יהוה, דבר אלי עוד לאמר. ו יען, כי מאס העם הזה, את מי השלח, ההלכים לאט; ומשוש את-רצין, ובן-רמליהו. ז ולכן הנה אדני מעלה עליהם את-מי הנהר, העצומים והרבים--את-מלך אשור, ואת-כל-כבודו; ועלה, על-כל-אפיקיו, והלך, על-כל-גדותיו. ח וחלף ביהודה שטף ועבר, עד-צואר יגיע; והיה מטות כנפיו, מלא רחב-ארצך עמנו אל. {ס}

ט רעו עמים, וחתו, והאזינו, כל מרחקי-ארץ; התאזרו וחתו, התאזרו וחתו. י עצו עצה, ותפר; דברו דבר ולא יקום, כי עמנו אל. {ס}

יא כי כה אמר יהוה אלי, כחזקת היד; ויסרני, מלכת בדרך העם-הזה לאמר. יב לא-תאמרון קשר, לכל אשר-יאמר העם הזה קשר; ואת-מוראו לא-תיראו, ולא תעריצו. יג את-יהוה צבאות, אתו תקדישו; והוא מוראכם, והוא מערצכם. יד והיה, למקדש; ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל, לפח ולמוקש--ליושב, ירושלם. טו וכשלו בם, רבים; ונפלו ונשברו, ונוקשו ונלכדו. {פ}

טז צור, תעודה; חתום תורה, בלמדי. יז וחכיתי, ליהוה, המסתיר פניו, מבית יעקב; וקויתי-לו. יח הנה אנכי, והילדים אשר נתן-לי יהוה, לאתות ולמופתים, בישראל--מעם יהוה צבאות, השכן בהר ציון. {ס}

יט וכי-יאמרו אליכם, דרשו אל-האבות ואל-הידענים, המצפצפים, והמהגים: הלוא-עם אל-אלהיו ידרש, בעד החיים אל-המתים. כ לתורה, ולתעודה; אם-לא יאמרו כדבר הזה, אשר אין-לו שחר. כא ועבר בה, נקשה ורעב; והיה כי-ירעב והתקצף, וקלל במלכו ובאלהיו--ופנה למעלה. כב ואל-ארץ, יביט; והנה צרה וחשכה מעוף צוקה, ואפלה מנדח. כג כי לא מועף, לאשר מוצק לה, כעת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי, והאחרון הכביד--דרך הים עבר הירדן, גליל הגוים.