תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל ב פרק טז

א ודוד, עבר מעט מהראש, והנה ציבא נער מפיבשת, לקראתו; וצמד חמרים חבשים, ועליהם מאתים לחם ומאה צמוקים ומאה קיץ--ונבל יין. ב ויאמר המלך אל-ציבא, מה-אלה לך; ויאמר ציבא החמורים לבית-המלך לרכב, ולהלחם והלחם והקיץ לאכול הנערים, והיין, לשתות היעף במדבר. ג ויאמר המלך, ואיה בן-אדניך; ויאמר ציבא אל-המלך, הנה יושב בירושלם--כי אמר, היום ישיבו לי בית ישראל את ממלכות אבי. ד ויאמר המלך, לצבא, הנה לך, כל אשר למפיבשת; ויאמר ציבא השתחויתי, אמצא-חן בעיניך אדני המלך. ה ובא המלך דוד, עד-בחורים; והנה משם איש יוצא ממשפחת בית-שאול, ושמו שמעי בן-גרא, יצא יצוא, ומקלל. ו ויסקל באבנים את-דוד, ואת-כל-עבדי המלך דוד; וכל-העם, וכל-הגברים, מימינו, ומשמאלו. ז וכה-אמר שמעי, בקללו; צא צא איש הדמים, ואיש הבליעל. ח השיב עליך יהוה כל דמי בית-שאול, אשר מלכת תחתו, ויתן יהוה את-המלוכה, ביד אבשלום בנך; והנך, ברעתך, כי איש דמים, אתה. ט ויאמר אבישי בן-צרויה, אל-המלך, למה יקלל הכלב המת הזה, את-אדני המלך; אעברה-נא, ואסירה את-ראשו. {ס}

י ויאמר המלך, מה-לי ולכם בני צריה; כי כה יקלל, וכי כי יהוה אמר לו קלל את-דוד, ומי יאמר, מדוע עשיתה כן. {ס}

יא ויאמר דוד אל-אבישי ואל-כל-עבדיו, הנה בני אשר-יצא ממעי מבקש את-נפשי; ואף כי-עתה בן-הימיני, הנחו לו ויקלל--כי אמר-לו, יהוה. יב אולי יראה יהוה, בעוני בעיני; והשיב יהוה לי טובה, תחת קללתו היום הזה. יג וילך דוד ואנשיו, בדרך; {ס} ושמעי הלך בצלע ההר לעמתו, הלוך ויקלל, ויסקל באבנים לעמתו, ועפר בעפר. {פ}

יד ויבא המלך וכל-העם אשר-אתו, עיפים; וינפש, שם. טו ואבשלום, וכל-העם איש ישראל, באו, ירושלם; ואחיתפל, אתו. טז ויהי, כאשר-בא חושי הארכי רעה דוד--אל-אבשלום; ויאמר חושי אל-אבשלום, יחי המלך יחי המלך. יז ויאמר אבשלום אל-חושי, זה חסדך את-רעך; למה לא-הלכת, את-רעך. יח ויאמר חושי, אל-אבשלם, לא, כי אשר בחר יהוה והעם הזה וכל-איש ישראל--לא לו אהיה, ואתו אשב. יט והשנית, למי אני אעבד--הלוא, לפני בנו: כאשר עבדתי לפני אביך, כן אהיה לפניך. {פ}

כ ויאמר אבשלום, אל-אחיתפל: הבו לכם עצה, מה-נעשה. כא ויאמר אחיתפל, אל-אבשלם, בוא אל-פלגשי אביך, אשר הניח לשמור הבית; ושמע כל-ישראל, כי-נבאשת את-אביך, וחזקו, ידי כל-אשר אתך. כב ויטו לאבשלום האהל, על-הגג; ויבא אבשלום אל-פלגשי אביו, לעיני כל-ישראל. כג ועצת אחיתפל, אשר יעץ בימים ההם, כאשר ישאל- איש, בדבר האלהים; כן כל-עצת אחיתפל, גם-לדוד גם לאבשלם. {ס}