תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל א פרק א

א ויהי איש אחד מן-הרמתים, צופים--מהר אפרים; ושמו אלקנה בן-ירחם בן-אליהוא, בן-תחו בן-צוף--אפרתי. ב ולו, שתי נשים--שם אחת חנה, ושם השנית פננה; ויהי לפננה ילדים, ולחנה אין ילדים. ג ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה, להשתחות ולזבח ליהוה צבאות בשלה; ושם שני בני-עלי, חפני ופנחס, כהנים, ליהוה. ד ויהי היום, ויזבח אלקנה; ונתן לפננה אשתו, ולכל-בניה ובנותיה--מנות. ה ולחנה, יתן מנה אחת אפים: כי את-חנה אהב, ויהוה סגר רחמה. ו וכעסתה צרתה גם-כעס, בעבור הרעמה: כי-סגר יהוה, בעד רחמה. ז וכן יעשה שנה בשנה, מדי עלתה בבית יהוה--כן, תכעסנה; ותבכה, ולא תאכל. ח ויאמר לה אלקנה אישה, חנה למה תבכי ולמה לא תאכלי, ולמה, ירע לבבך: הלוא אנכי טוב לך, מעשרה בנים. ט ותקם חנה, אחרי אכלה בשלה ואחרי שתה; ועלי הכהן, ישב על-הכסא, על-מזוזת, היכל יהוה. י והיא, מרת נפש; ותתפלל על-יהוה, ובכה תבכה. יא ותדר נדר ותאמר, יהוה צבאות אם-ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא-תשכח את-אמתך, ונתתה לאמתך, זרע אנשים--ונתתיו ליהוה כל-ימי חייו, ומורה לא-יעלה על-ראשו. יב והיה כי הרבתה, להתפלל לפני יהוה; ועלי, שמר את-פיה. יג וחנה, היא מדברת על-לבה--רק שפתיה נעות, וקולה לא ישמע; ויחשבה עלי, לשכרה. יד ויאמר אליה עלי, עד-מתי תשתכרין; הסירי את-יינך, מעליך. טו ותען חנה ותאמר, לא אדני, אשה קשת-רוח אנכי, ויין ושכר לא שתיתי; ואשפך את-נפשי, לפני יהוה. טז אל-תתן, את-אמתך, לפני, בת-בליעל: כי-מרב שיחי וכעסי, דברתי עד-הנה. יז ויען עלי ויאמר, לכי לשלום; ואלהי ישראל, יתן את-שלתך, אשר שאלת, מעמו. יח ותאמר, תמצא שפחתך חן בעיניך; ותלך האשה לדרכה ותאכל, ופניה לא-היו-לה עוד. יט וישכמו בבקר, וישתחוו לפני יהוה, וישבו ויבאו אל-ביתם, הרמתה; וידע אלקנה את-חנה אשתו, ויזכרה יהוה. כ ויהי לתקפות הימים, ותהר חנה ותלד בן; ותקרא את-שמו שמואל, כי מיהוה שאלתיו. כא ויעל האיש אלקנה, וכל-ביתו, לזבח ליהוה את-זבח הימים, ואת-נדרו. כב וחנה, לא עלתה: כי-אמרה לאישה, עד יגמל הנער והבאתיו ונראה את-פני יהוה, וישב שם, עד-עולם. כג ויאמר לה אלקנה אישה עשי הטוב בעיניך, שבי עד-גמלך אתו--אך יקם יהוה, את-דברו; ותשב האשה ותינק את-בנה, עד-גמלה אתו. כד ותעלהו עמה כאשר גמלתו, בפרים שלשה ואיפה אחת קמח ונבל יין, ותבאהו בית-יהוה, שלו; והנער, נער. כה וישחטו, את-הפר; ויבאו את-הנער, אל-עלי. כו ותאמר בי אדני, חי נפשך אדני; אני האשה, הנצבת עמכה בזה, להתפלל, אל-יהוה. כז אל-הנער הזה, התפללתי; ויתן יהוה לי את-שאלתי, אשר שאלתי מעמו. כח וגם אנכי, השאלתהו ליהוה, כל-הימים אשר היה, הוא שאול ליהוה; וישתחו שם, ליהוה. {ס}