תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל ב פרק א

א ויהי, אחרי מות שאול, ודוד שב, מהכות את-העמלק; וישב דוד בצקלג, ימים שנים. ב ויהי ביום השלישי, והנה איש בא מן-המחנה מעם שאול, ובגדיו קרעים, ואדמה על-ראשו; ויהי בבאו אל-דוד, ויפל ארצה וישתחו. ג ויאמר לו דוד, אי מזה תבוא; ויאמר אליו, ממחנה ישראל נמלטתי. ד ויאמר אליו דוד מה-היה הדבר, הגד-נא לי; ויאמר אשר-נס העם מן-המלחמה, וגם-הרבה נפל מן-העם וימתו, וגם שאול ויהונתן בנו, מתו. ה ויאמר דוד, אל-הנער המגיד לו: איך ידעת, כי-מת שאול ויהונתן בנו. ו ויאמר הנער המגיד לו, נקרא נקריתי בהר הגלבע, והנה שאול, נשען על-חניתו; והנה הרכב ובעלי הפרשים, הדבקהו. ז ויפן אחריו, ויראני; ויקרא אלי, ואמר הנני. ח ויאמר לי, מי-אתה; ויאמר ואמר אליו, עמלקי אנכי. ט ויאמר אלי, עמד-נא עלי ומתתני--כי אחזני, השבץ: כי-כל-עוד נפשי, בי. י ואעמד עליו, ואמתתהו--כי ידעתי, כי לא יחיה אחרי נפלו; ואקח הנזר אשר על-ראשו, ואצעדה אשר על-זרעו, ואביאם אל-אדני, הנה. יא ויחזק דוד בבגדו, ויקרעם; וגם כל-האנשים, אשר אתו. יב ויספדו, ויבכו, ויצמו, עד-הערב: על-שאול ועל-יהונתן בנו, ועל-עם יהוה ועל-בית ישראל--כי נפלו, בחרב. {פ}

יג ויאמר דוד, אל-הנער המגיד לו, אי מזה, אתה; ויאמר, בן-איש גר עמלקי אנכי. יד ויאמר אליו, דוד: איך, לא יראת, לשלח ידך, לשחת את-משיח יהוה. טו ויקרא דוד, לאחד מהנערים, ויאמר, גש פגע-בו; ויכהו, וימת. טז ויאמר אליו דוד, דמיך דמך על-ראשך: כי פיך, ענה בך לאמר, אנכי מתתי, את-משיח יהוה. {פ}

יז ויקנן דוד, את-הקינה הזאת, על-שאול, ועל-יהונתן בנו. יח ויאמר, ללמד בני-יהודה קשת, הנה כתובה, על-ספר הישר. יט הצבי, ישראל, על-במותיך, חלל: איך, נפלו גבורים. כ אל-תגידו בגת, אל-תבשרו בחוצת אשקלון: פן-תשמחנה בנות פלשתים, פן-תעלזנה בנות הערלים. כא הרי בגלבע, אל-טל ואל-מטר עליכם--ושדי תרומת: כי שם נגעל, מגן גבורים--מגן שאול, בלי משיח בשמן. כב מדם חללים, מחלב גבורים--קשת יהונתן, לא נשוג אחור; וחרב שאול, לא תשוב ריקם. כג שאול ויהונתן, הנאהבים והנעימם בחייהם, ובמותם, לא נפרדו; מנשרים קלו, מאריות גברו. כד בנות, ישראל--אל-שאול, בכינה; המלבשכם שני, עם-עדנים, המעלה עדי זהב, על לבושכן. כה איך נפלו גברים, בתוך המלחמה--יהונתן, על-במותיך חלל. כו צר-לי עליך, אחי יהונתן--נעמת לי, מאד; נפלאתה אהבתך לי, מאהבת נשים. כז איך נפלו גבורים, ויאבדו כלי מלחמה. {פ}