תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל ב פרק ג

א ותהי המלחמה, ארכה, בין בית שאול, ובין בית דוד; ודוד הלך וחזק, ובית שאול הלכים ודלים. {ס}

ב וילדו ויולדו לדוד בנים, בחברון; ויהי בכורו אמנון, לאחינעם היזרעאלת. ג ומשנהו כלאב, לאביגל לאביגיל אשת נבל הכרמלי; והשלשי אבשלום בן-מעכה, בת-תלמי מלך גשור. ד והרביעי, אדניה בן-חגית; והחמישי, שפטיה בן-אביטל. ה והששי יתרעם, לעגלה אשת דוד; אלה ילדו לדוד, בחברון. {פ}

ו ויהי, בהיות המלחמה, בין בית שאול, ובין בית דוד; ואבנר היה מתחזק, בבית שאול. ז ולשאול פלגש, ושמה רצפה בת-איה; ויאמר, אל-אבנר, מדוע באתה, אל-פילגש אבי. ח ויחר לאבנר מאד על-דברי איש-בשת, ויאמר הראש כלב אנכי אשר ליהודה, היום אעשה-חסד עם-בית שאול אביך אל-אחיו ואל-מרעהו, ולא המציתך ביד-דוד; ותפקד עלי עון האשה, היום. {ס}

ט כה-יעשה אלהים לאבנר, וכה יסיף לו: כי, כאשר נשבע יהוה לדוד--כי-כן, אעשה-לו. י להעביר הממלכה, מבית שאול; ולהקים את-כסא דוד, על-ישראל ועל-יהודה--מדן, ועד-באר שבע. יא ולא-יכל עוד, להשיב את-אבנר דבר, מיראתו, אתו. {ס}

יב וישלח אבנר מלאכים אל-דוד תחתו לאמר, למי-ארץ: לאמר, כרתה בריתך אתי, והנה ידי עמך, להסב אליך את-כל-ישראל. יג ויאמר טוב--אני, אכרת אתך ברית: אך דבר אחד אנכי שאל מאתך לאמר, לא-תראה את-פני--כי אם-לפני הביאך את מיכל בת-שאול, בבאך לראות את-פני. {ס}

יד וישלח דוד מלאכים, אל-איש-בשת בן-שאול לאמר: תנה את-אשתי, את-מיכל, אשר ארשתי לי, במאה ערלות פלשתים. טו וישלח איש בשת, ויקחה מעם איש--מעם, פלטיאל בן-לוש ליש. טז וילך אתה אישה, הלוך ובכה אחריה--עד-בחרים; ויאמר אליו אבנר לך שוב, וישב. יז ודבר-אבנר היה, עם-זקני ישראל לאמר: גם-תמול, גם-שלשם, הייתם מבקשים את-דוד למלך, עליכם. יח ועתה, עשו: כי יהוה, אמר אל-דוד לאמר, ביד דוד עבדי הושיע את-עמי ישראל מיד פלשתים, ומיד כל-איביהם. יט וידבר גם-אבנר, באזני בנימין; וילך גם-אבנר, לדבר באזני דוד בחברון, את כל-אשר-טוב בעיני ישראל, ובעיני כל-בית בנימן. כ ויבא אבנר אל-דוד חברון, ואתו עשרים אנשים; ויעש דוד לאבנר ולאנשים אשר-אתו, משתה. כא ויאמר אבנר אל-דוד אקומה ואלכה ואקבצה אל-אדני המלך את-כל-ישראל, ויכרתו אתך ברית, ומלכת, בכל אשר-תאוה נפשך; וישלח דוד את-אבנר, וילך בשלום. כב והנה עבדי דוד ויואב בא מהגדוד, ושלל רב עמם הביאו; ואבנר, איננו עם-דוד בחברון--כי שלחו, וילך בשלום. כג ויואב וכל-הצבא אשר-אתו, באו; ויגדו ליואב, לאמר, בא-אבנר בן-נר אל-המלך, וישלחהו וילך בשלום. כד ויבא יואב אל-המלך, ויאמר מה עשיתה: הנה-בא אבנר אליך, למה-זה שלחתו וילך הלוך. כה ידעת את-אבנר בן-נר, כי לפתתך בא; ולדעת את-מוצאך, ואת-מבואך מובאך, ולדעת, את כל-אשר אתה עשה. כו ויצא יואב, מעם דוד, וישלח מלאכים אחרי אבנר, וישבו אתו מבור הסרה; ודוד, לא ידע. כז וישב אבנר, חברון, ויטהו יואב אל-תוך השער, לדבר אתו בשלי; ויכהו שם, החמש--וימת, בדם עשהאל אחיו. כח וישמע דוד, מאחרי כן, ויאמר נקי אנכי וממלכתי מעם יהוה, עד-עולם--מדמי, אבנר בן-נר. כט יחלו על-ראש יואב, ואל כל-בית אביו; ואל-יכרת מבית יואב זב ומצרע ומחזיק בפלך, ונפל בחרב--וחסר-לחם. ל ויואב ואבישי אחיו, הרגו לאבנר: על אשר המית את-עשהאל אחיהם, בגבעון--במלחמה. {ס}

לא ויאמר דוד אל-יואב ואל-כל-העם אשר-אתו, קרעו בגדיכם וחגרו שקים, וספדו, לפני אבנר; והמלך דוד, הלך אחרי המטה. לב ויקברו את-אבנר, בחברון; וישא המלך את-קולו, ויבך אל-קבר אבנר, ויבכו, כל-העם. {ס}

לג ויקנן המלך אל-אבנר, ויאמר: הכמות נבל, ימות אבנר. לד ידך לא-אסרות, ורגליך לא-לנחשתים הגשו, כנפול לפני בני-עולה, נפלת; ויספו כל-העם, לבכות עליו. לה ויבא כל-העם, להברות את-דוד לחם--בעוד היום; וישבע דוד לאמר, כה יעשה-לי אלהים וכה יסיף, כי אם-לפני בוא-השמש אטעם-לחם, או כל-מאומה. לו וכל-העם הכירו, וייטב בעיניהם, ככל אשר עשה המלך, בעיני כל-העם טוב. לז וידעו כל-העם וכל-ישראל, ביום ההוא: כי לא היתה מהמלך, להמית את-אבנר בן-נר. {ס}

לח ויאמר המלך, אל-עבדיו: הלוא תדעו--כי-שר וגדול נפל היום הזה, בישראל. לט ואנכי היום רך ומשוח מלך, והאנשים האלה בני צרויה קשים ממני: ישלם יהוה לעשה הרעה, כרעתו. {פ}