תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

שמואל א פרק כו

א ויבאו הזפים אל-שאול, הגבעתה לאמר: הלוא דוד מסתתר בגבעת החכילה, על פני הישימן. ב ויקם שאול, וירד אל-מדבר-זיף, ואתו שלשת-אלפים איש, בחורי ישראל--לבקש את-דוד, במדבר-זיף. ג ויחן שאול בגבעת החכילה, אשר על-פני הישימן--על-הדרך; ודוד, ישב במדבר, וירא, כי בא שאול אחריו המדברה. ד וישלח דוד, מרגלים; וידע, כי-בא שאול אל-נכון. ה ויקם דוד, ויבא אל-המקום אשר חנה-שם שאול, וירא דוד את-המקום אשר שכב-שם שאול, ואבנר בן-נר שר-צבאו; ושאול שכב במעגל, והעם חנים סביבתו. ו ויען דוד ויאמר אל-אחימלך החתי, ואל-אבישי בן-צרויה אחי יואב לאמר, מי-ירד אתי אל-שאול, אל-המחנה; ויאמר אבישי, אני ארד עמך. ז ויבא דוד ואבישי אל-העם, לילה, והנה שאול שכב ישן במעגל, וחניתו מעוכה-בארץ מראשתו; ואבנר והעם, שכבים סביבתו. {ס}

ח ויאמר אבישי אל-דוד, סגר אלהים היום את-אויבך בידך; ועתה אכנו נא בחנית ובארץ, פעם אחת, ולא אשנה, לו. ט ויאמר דוד אל-אבישי, אל-תשחיתהו: כי מי שלח ידו, במשיח יהוה--ונקה. {פ}

י ויאמר דוד חי-יהוה, כי אם-יהוה יגפנו; או-יומו יבוא ומת, או במלחמה ירד ונספה. יא חלילה לי מיהוה, משלח ידי במשיח יהוה; ועתה קח-נא את-החנית אשר מראשתו, ואת-צפחת המים--ונלכה-לנו. יב ויקח דוד את-החנית ואת-צפחת המים, מראשתי שאול, וילכו, להם; ואין ראה ואין יודע ואין מקיץ, כי כלם ישנים--כי תרדמת יהוה, נפלה עליהם. יג ויעבר דוד העבר, ויעמד על-ראש-ההר מרחק: רב המקום, ביניהם. יד ויקרא דוד אל-העם, ואל-אבנר בן-נר לאמר, הלוא תענה, אבנר; ויען אבנר ויאמר, מי אתה קראת אל-המלך. {פ}

טו ויאמר דוד אל-אבנר הלוא-איש אתה, ומי כמוך בישראל, ולמה לא שמרת, אל-אדניך המלך: כי-בא אחד העם, להשחית את-המלך אדניך. טז לא-טוב הדבר הזה, אשר עשית--חי-יהוה כי בני-מות אתם, אשר לא-שמרתם על-אדניכם על-משיח יהוה; ועתה ראה, אי-חנית המלך ואת-צפחת המים--אשר מראשתו. יז ויכר שאול, את-קול דוד, ויאמר, הקולך זה בני דוד; ויאמר דוד, קולי אדני המלך. יח ויאמר, למה זה אדני רדף אחרי עבדו: כי מה עשיתי, ומה-בידי רעה. יט ועתה, ישמע-נא אדני המלך, את, דברי עבדו: אם-יהוה הסיתך בי, ירח מנחה, ואם בני האדם ארורים הם לפני יהוה, כי-גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבד אלהים אחרים. כ ועתה, אל-יפל דמי ארצה, מנגד, פני יהוה: כי-יצא מלך ישראל, לבקש את-פרעש אחד, כאשר ירדף הקרא, בהרים. כא ויאמר שאול חטאתי שוב בני-דוד, כי לא-ארע לך עוד, תחת אשר יקרה נפשי בעיניך, היום הזה: הנה הסכלתי ואשגה, הרבה מאד. כב ויען דוד ויאמר, הנה החנית חנית המלך; ויעבר אחד מהנערים, ויקחה. כג ויהוה ישיב לאיש, את-צדקתו ואת-אמנתו--אשר נתנך יהוה היום, ביד, ולא אביתי, לשלח ידי במשיח יהוה. כד והנה, כאשר גדלה נפשך היום הזה--בעיני: כן תגדל נפשי בעיני יהוה, ויצלני מכל-צרה. {פ}

כה ויאמר שאול אל-דוד, ברוך אתה בני דוד--גם עשה תעשה, וגם יכל תוכל; וילך דוד לדרכו, ושאול שב למקומו. {פ}